Shemuel I 19 – שמואל א יט‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) ⁠וַיְדַבֵּ֣⁠ר שָׁא֗וּל אֶל⁠־יוֹנָתָ֤ן בְּ⁠נוֹ֙ וְ⁠אֶל⁠־כׇּל⁠־עֲבָדָ֔יו לְ⁠הָמִ֖ית אֶת⁠־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן⁠־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּ⁠דָוִ֖ד מְ⁠אֹֽד׃

And Saul spoke to Jonathan, his son, and to all his servants, that they should slay David; but Jonathan Saul's son greatly delighted in David.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּמַלֵיל שָׁאוּל עִם יוֹנָתָן בְּרֵיהּ וְעִם כָּל עַבְדוֹהִי לְמִקְטַל יַת דָוִד וִיהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל אִתְרְעִי בְּדָוִד לַחֲדָא.

וידבר שאול אל יונתן ואל כל עבדיו להמית את דוד – וכל מי שהמלך מצוה לעבדיו להורגו אין רפואה למכתו.

חפץ בדוד – להצילו מיד שאול.

וכאשר ראה שאול שהשם עמו ושעניני דוד מצליחים, הוחזק עוד בלבו מה שחשב שהוא יהיה המולך ויורש מלכותו אחריו, ולזה דבר עם יונתן בנו ועם עבדיו שהם ימיתו את דוד, ויהיה זה בהיותם מחרחרים ריב ביניהם וימיתו אותו כשגגה היוצאת. וידמה שאמר שאול ליהונתן בנו שהיה לו חרפה וקלון השם הטוב שיצא על דוד, והכניס ביניהם מנחת קנאות וכן בין עבדיו באופן שישתדלו להרגו, אבל יהונתן היה חפץ בדוד מאד והיה חפץ בהצלחתו ולכן לא חשש לדברי אביו.

להמית את דוד – בערמה ובשגגה היוצאת מבלי דעת שבדבר המלך נעשה.

חפץ בדוד – בהצלחתו ובטובתו.

וידבר אחר שרצה להרגו בשוגג בחניתו, ועל ידי חרב פלשתים, ולא עלתה בידו, רצה להרגו בדעת על ידי שלוחיו, אבל יונתן חפץ בדוד וגלה הדבר לדוד.

אחר שרצה שאול להרוג את דוד בחניתו כאילו בשוגג על ידי חרב פלשתים ולא עלתה בידו, ביקש להרגו בדעת על ידי שלוחיו

מלבי״ם.

, וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל-יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ כשהוא מבקש להכניס בליבו קנאה לדוד

אברבנאל.

, וְכן דיבר אֶל-כָּל-עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת-דָּוִ֑ד, ושזה יהיה בהיותם מחרחרים ריב ביניהם, וימיתו אותו כשגגה היוצאת

אברבנאל.

, וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן-שָׁא֔וּל לא נכנסו דברי הקנאה לליבו

אברבנאל.

, כי היה חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד ורצה בהצלחתו ובטובתו

מצודת דוד.

, ואף פעל להצילו מיד שאול אביו

מהר״י קרא.

(ב) וַיַּגֵּ֤⁠ד יְ⁠הֽוֹנָתָן֙ לְ⁠דָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְ⁠בַקֵּ֛⁠שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְ⁠עַתָּ⁠ה֙ הִשָּׁ⁠מֶר⁠־נָ֣א בַבֹּ֔⁠קֶר וְ⁠יָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖⁠תֶר וְ⁠נַחְבֵּֽאתָ׃

And Jonathan told David, saying, "Saul my father seeks to slay you; now therefore, please, take care in the morning, and stay in a secret place, and hide yourself.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וְחַוֵי יְהוֹנָתָן לְדָוִד לְמֵימָר בָּעֵי שָׁאוּל אַבָּא לְמִקְטְלָךְ וּכְעַן אִסְתַּמַר כְּעָן בְּצַפְרָא וְתִתַּב בְּסִתְרָא וְתִטַמָר.

והודיע הדבר לדוד שישמר פן יצוה שאול לאנשים אחרים להרגו, ואמר לו שיסתיר עצמו בשדה בעוד שהוא יחקור את אביו ויתוכח עמו על ענינו, וידמה שהיה שאול רגיל לצאת כיום יום לאותו שדה להלוך ולשוטט בו על דרך הטיול.

ונחבאת – תשב במחבואה.

השמר נא בבקר – רצה לומר: זכור אמרי למחר בבקר, ותשב בסתר ותחביא עצמך.

השאלות:

למה ישמר בבקר דוקא?

מבקש תחבולות.

השמר נא בבקר – כי רצה להרגו בעודו על מטתו ואין כלי זיינו בידו כמ״ש (בפסוק י״ב).

בסתר במקום סתר שלא יודע לאיש וגם במקום ההוא תחבא בפני העוברים.

בסתר – מקום ראוי להסתר בו וידוע להם בשם הַסֶתֶר, וזהו כפל מלת ונחבאת.

וַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר ואמר לו, מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י תחבולות

מלבי״ם.

לַהֲמִיתֶ֑ךָ, וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶר-נָ֣א בַבֹּ֔קֶר כי רוצה אבי להרוג אותך בעודך על מטתך כשאין עליך כלי נשק

מלבי״ם.

, וְיָשַׁבְתָּ֥ ותשב בַסֵּ֖תֶר בשדה

אברבנאל.

, במקום שלא יִוָּדַע לאיש

וכן כדי שיוכל לברוח אם יצטרך, מלבי״ם. ורד״ק בפס׳ ג׳ מבאר שרצה שדוד ישמע את הדברים הטובים שמדבר עליו לפני אביו.

, וְגם במקום ההוא

מלבי״ם.

נַחְבֵּֽאתָ תשב במחבוא

מצודת ציון.

מפני העוברים ושבים

מלבי״ם.

(ג) וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְ⁠עָמַדְתִּ֣י לְ⁠יַד⁠־אָבִ֗י בַּשָּׂ⁠דֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣⁠ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥⁠ר בְּ⁠ךָ֖ אֶל⁠־אָבִ֑י וְ⁠רָאִ֥יתִי מָ֖ה וְ⁠הִגַּ֥⁠דְתִּי לָֽךְ׃

And I will go out and stand beside my father in the field where you are, and I will speak with my father about you; and if I see anything, I will tell you.⁠"

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲנָא אֶפּוֹק וְאֵקוּם לְוַת אַבָּא בְּחַקְלָא דְאַתְּ תַּמָן וַאֲנָא אֲמַלֵיל עֲלָךְ פִּתְגָמִין תַּקְנִין קֳדָם אַבָּא וְאֶחְזֵי מָה וַאֲחַוֵי לָךְ.

ליד אבי – סמוך לאבי, איינשייש בלעז.

Next to my father. Near my father; en ses aises in Old French.

ליד אבי – רבותינו פירשו אצל אבי.

אבל נראה לי אני יוצא אצלך באותו שדה שאתה שם ואני אעמוד על דעת אבי כבר.

ואני אדבר בך – בשבילך טובה אל אבי.

וראיתי מה – בדעתו.

והגדתי לך – כל דעתו אם טוב ואם רע.

ועמדתי – אאודואשטיר.

אדבר – אאודפרליץ.

ליד אבי – כמו על דעת אבי ועצתו, כמו היד יואב (שמואל ב י״ד:י״ט) היתה בכל זה.

ליד אבי – למקום אבי, כלומר למקום שיוצא תמיד.

או פירושו: ליד ממש, והוא כמו: אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז׳:ב׳).

ותרגם יונתן: ואקום לות אבא.

ופי׳ בשדה אשר אתה שם – כי היה רגיל לצאת שם שאול ביום לאותו השדה, לפיכך צוה יהונתן את דוד שיחבא באותו השדה כדי שישמע הדברים הטובים שידבר הוא לאביו בעבורו.

ומה שאמר: והגדתי לך אם יהיה שלא תשמע דברינו, אני אגיד לך מה שיענה אותי.

ואני אצא ועמדתי ליד אבי בשדה אשר אתה שם – באותה שדה אשר אתה נחבא שם, אצא ואעמוד סמוך לאבי ואדבר בעבורך לאבי, וכפי מה שאראה דעתו כך אגיד לך ותברח מיד.

ועמדתי ליד אבי – כוון בזה שישמע דוד דבריו אם יוכל.

ולפיכך צוה יונתן את דוד שיתחבא באותו שדה, כדי שאחרי אשר ידבר עם אביו ילך למקום מושבו ויגיד לו כל דבריו:

ליד אבי – למקום אבי, בסמוך לו.

בשדה וכו׳ – היות דרכו היה לטייל בבקר, בהשדה ההוא אשר צוה יונתן את דוד להחביא עצמו שם.

בך – בעבורך.

וראיתי מה – רצה לומר: מה ישיב לי, ואגיד לך מיד בהיותך קרוב אלי נחבא בהשדה ההוא.

השאלות:

מ״ש אדבר בך סותר אל הכלל אשר בידינו שכל דבור שאחריו ב׳ הוא לרעה?

ואני אצא וכו׳ בשדה כדי שאם תצטרך לברוח תברח תיכף,

ואני אדבר בך (דע שכל דבור שבא אחריו קישור הב׳ מורה על שמדבר רע על חברו, כמו ותדבר מרים במשה, כי דברנו בה׳ ובך ובארנו זה היטב במק״א) רצה לומר אני אדבר עליך רע ואראה אם יסכים אבי ועל ידי זה יודע לי האמת אשר בלבבו כמו שיתבאר.

אשר אתה שם – בשדה ששם הַסֶתֶר.

וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַד-אָבִ֗י בסמוך לו

רש״י, מצודת דוד.

, בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה נחבא

רי״ד.

שָׁ֔ם, כי בשדה זו אבי רגיל לצאת תמיד

רד״ק.

, וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ בשבילך טובה

מהר״י קרא, מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר כי אדבר עליך רע לאבי ועל ידי זה אראה אם יסכים איתי וכך אדע את האמת ואת אשר בלבבו.

אֶל-אָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה בדעתו

מהר״י קרא.

, וְהִגַּ֥דְתִּי ואגיד לָֽךְ כל מה שבדעתו אם טוב ואם רע

מהר״י קרא.

: ס

(ד) ⁠וַיְדַבֵּ֨⁠ר יְ⁠הוֹנָתָ֤ן בְּ⁠דָוִד֙ ט֔וֹב אֶל⁠־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣⁠אמֶר אֵ֠לָ֠יו אַל⁠־יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜⁠לֶךְ בְּ⁠עַבְדּ֣וֹ בְ⁠דָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְ⁠כִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹב⁠־לְ⁠ךָ֥ מְ⁠אֹֽד׃

And Jonathan spoke good of David to Saul his father, and said to him, "Let not the king sin against his servant, against David; because he has not sinned against you, and because his deeds has been very good towards you.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּמַלֵיל יְהוֹנָתָן עַל דָוִד פִּתְגָמִין תַּקְנִין קֳדָם שָׁאוּל אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ לָא יֶחֱטֵא מַלְכָּא בְּעַבְדֵיהּ בְּדָוִד אֲרֵי לָא חָטֵי לָךְ וַאֲרֵי עוֹבָדוֹהִי תַּקְנִין לָךְ לַחֲדָא.

וכי מעשיו טוב לך מאד – אומנותו טוב לך מאד שהוא יודע נגן ובהיות עליך רוח י״י רעה יקח את הכינור וניגן בידו ורוח (שמואל א ט״ז:כ״ג) לך וטוב לך והנח לך אומנתו שהוא טוב לך מאד.

וכי מעשיו טוב לך מאוד – כדכתיב לעיל ונגן בידו ורוח לשאול וסרה מעליו רוח רעה (שמואל א ט״ז:כ״ג).

מעשיו טוב לך – נכון זה כמו שהיה נכון אם אמר טובים.

והנה יונתן דבר לאביו והוכיחו שלא יחטא בעבדו דוד לפי שלא חטא לו כלל.

בדוד טוב – בעבור דוד דבר טוב, ללמד עליו זכות.

אל יחטא – במיתת דוד.

וכי מעשיו – לא די שלא חטא לך, כי אפילו מעשיו טוב לך.

וידבר יהונתן בדוד – רצה לומר שהתחיל הדבור בגנאי, למשל התחיל לאמר, כי דוד הוא איש מפקיר את חייו ומחרף נפשו למות בחנם שזה אין ראוי לאיש ישר, ודבר זה היה טוב אל שאול אביו רצה לומר שהוטב בעיניו, ואחר שפתח בגנות סבב הדבר ויאמר אליו אם כן אל יחטא המלך בעבדו בדוד – אחר שהוא איש מסכן נפשו בעבורך תמיד, הגם שזה דבר רע מצד עצמו למסור את עצמו לסכנות והוא חטא נגד עצמו על כל פנים לא חטא לך ובהפך מעשיו טוב לך מאד – כזאת וכזאת יעשה למסור נפשו כאחד המופקרים וזה טוב לך ולא יגיע לך מזה נזק אך תועלת.

אל יחטא – לה׳ בעבור עָוֶל שיעשה לדוד, וזו הוראת בי״ת בעבדו ובי״ת בדוד.

לא חטא לך – ללא חטא נגדך.

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּעד דָוִד֙ דבר

מצודת דוד.

ט֔וֹב אֶל-שָׁא֖וּל אָבִ֑יו ללמד עליו זכות

מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שדיבר בכוונה עליו דברים רעים, שדוד מפקיר את חייו ורוצה למות, להיות טוב בעיני שאול אביו.

, וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו יהונתן אַל-יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד להרוג אותו

מצודת דוד.

, כִּ֣י ל֤וֹא די שלא

מצודת דוד.

חָטָא֙ לָ֔ךְ דוד, אלא שמועיל לך, וְזאת כִ֥י מַעֲשָׂ֖יו שמנגנן לך

ר״י קרא.

טוֹב-לְךָ֥ מְאֹֽד, שבהיות עליך רוח ה׳ רעה יקח את הכינור וניגן בידו וטוב לך

ר״י קרא. ומלבי״ם מבאר שאף שדוד מסכן עצמו למות, בזה הוא חוטא לעצמו ולא חטא לך, ולהיפך, מעשיו טוב לך עד מאד שמסכן את נפשו בעבורך.

(ה) וַיָּ֩⁠שֶׂם֩ אֶת⁠־נַפְשׁ֨וֹ בְ⁠כַפּ֜⁠וֹ וַיַּ֣⁠ךְ אֶת⁠־הַפְּ⁠לִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨⁠עַשׂ יְהֹוָ֜הי״י֜ תְּ⁠שׁוּעָ֤ה גְ⁠דוֹלָה֙ לְ⁠כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּ⁠שְׂמָ֑ח וְ⁠לָ֤מָּ⁠ה תֶֽחֱטָא֙ בְּ⁠דָ֣ם נָקִ֔י לְ⁠הָמִ֥ית אֶת⁠־דָּוִ֖ד חִנָּֽ⁠ם׃

He put his life in his hand and smote the Philistine, and Hashem worked a great victory for all Israel! You saw it and rejoiced; why then will you sin against innocent blood, to slay David without cause?⁠"

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּמְסַר יַת נַפְשֵׁיהּ כְּעַל גַב לְאִתְקְטָלָא וּקְטַל יַת פְלִשְׁתָּאָה וַעֲבַד יְיָ פּוּרְקָנָא רַבָּא לְכָל יִשְׂרָאֵל חֲזֵיתָא וַחֲדֵיתָא וּלְמָא תִּתְחַיֵב בְּדַם זַכַּאי לְמִקְטַל יַת דָוִד מַגָן.

ולא עוד אלא וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי – שאפילו דבר שאין אומנתו בכך הכניס עצמו בסכנה להושיע את ישראל ואתה ראית ושמחת.

וישם את נפשו בכפו – כתרגומו: ומסר נפשיה כעל גב לאתקטלא.

בדם נקי – קמץ שאינו דבוק, דם שהוא דם נקי.

וישם את נפשו בכפו – תרגומו: ומסר ית נפשיה כעל גב לאתקטלא.

ולא די שלא חטא לו אבל גם היו מעשיו טובים לעבודתו כי הוא שם נפשו בכפו בענין גלית, ושהאל יתברך עשה על ידו תשועה בישראל, ולכן אין ראוי שיחטא בדם נקי להמית את דוד חנם.

בכפו – הוא ענין משל, ורצה לומר: כמו המשים דבר מה בכפו, קרוב לאבדו מיד בפתוח הכף, כן הוא סכן נפשו להיות קרוב להאבד, ועל ידו עשה ה׳ תשועה לישראל.

וישם הוסיף לאמר, גם במה ששם נפשו בכפו ויך את הפלשתי – שזה צמח גם כן ממה שהוא בלתי חש על חייו, ונמהר ללכת למקום סכנה, על כל פנים נצמח מזה תכלית טוב,

א. לכלל ישראל וזה שכתוב ויעש ה׳ וכו׳ לכל ישראל

ב. לך,

ראית ותשמח – הוסיף לאמר, וגם אם הוא בלתי נכון לפניך בכ״ז למה תחטא בדם נקי להמית וכו׳ חנם אחר שאין לו משפט מות, לפי זה מתוך גנותו בא ללמוד עליו זכות ולהסיר משטמה.

ולמה תחטא – לה׳ בעבור דם נקי שתשפוך.

ולא עוד, אלא אפילו בדבר שאין אומנותו בכך

ר״י קרא.

וַיָּשֶׂם֩ שם הוא אֶת-נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וסיכן עצמו

והוא משל, כמו אדם המשים דבר בכפו שהיא פתוחה קרוב לאבדו, כך הוא סיכן את נפשו קרוב להאבד, מצודת דוד.

, וַיַּ֣ךְ והיכה

אֶת גלית

אברבנאל.

-הַפְּלִשְׁתִּ֗י, וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל-יִשְׂרָאֵ֔ל על ידו

מצודת דוד.

, ואתה רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח ושמחת

ר״י קרא. ומלבי״ם מבאר שיונתן רצה מתוך גנותו ללמד עליו זכות, שבזה שדוד ממהר לסכן את נפשו, צמחה מזה תכלית טובה שהציל אותך ואת כל ישראל מיד הפלשתי.

, וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת-דָּוִ֖ד חִנָּֽם?!:

(ו) וַיִּ⁠שְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּ⁠ק֣וֹל יְ⁠הוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁ⁠בַ֣ע שָׁא֔וּל חַי⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אִם⁠־יוּמָֽת׃

And Saul listened to the voice of Jonathan; and Saul swore, "As Hashem lives, he shall not be put to death.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובות

וְקַבֵּל שָׁאוּל לְמֵימָר יְהוֹנָתָן וְקַיֵם שָׁאוּל קְיָם חַי יְיָ אִם יִתְקְטֵל.

ושאול הודה לו בטענותיו וישבע חי השם אם יומת.

(ו-ז) וישמע וכו׳ ויהי לפניו כאתמול שלשום ולא היה במחשבתו להמיתו.

וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וקיבל את טענותיו

אברבנאל.

, וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל שלא יצווה להרוג אותו ונשבע כך

ושבועת שאול היתה לאחת משתי סיבות, או למנוע מעצמו לחטוא בדוד, או כדי שיהונתן לא ידע את כוונתו האמיתית ויגידה לדוד ויברח מלפניו ובזה לא יוכל עוד להכותו, אברבנאל בפס׳ ז.

, חַי-יְהוָ֖ה אִם-יוּמָֽת דוד!:

(ז) וַיִּ⁠קְרָ֤א יְ⁠הוֹנָתָן֙ לְ⁠דָוִ֔ד וַיַּגֶּ⁠ד⁠־לוֹ֙ יְ⁠ה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כׇּל⁠־הַדְּ⁠בָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּ⁠ה וַיָּ⁠בֵ֨א יְ⁠הוֹנָתָ֤ן אֶת⁠־דָּוִד֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְ⁠פָנָ֖יו כְּ⁠אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

And Jonathan called David, and Jonathan told him all those things. And Jonathan brought David to Saul, and he was in his presence as beforehand.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובות

וּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וְחַוֵי לֵיהּ יְהוֹנָתָן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאַיְתֵי יְהוֹנָתָן יַת דָוִד לְוַת שָׁאוּל וַהֲוָה מְשַׁמֵשׁ קֳדָמוֹהִי כְּמֵאִיתְמַלֵי וּמִדְקָדָמוֹהִי.

כאתמול שלשום – כתמול שלשם. כאתמול בחולם לפי שהוא מקרוב, אבל כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג), ואתמול עמי לאויב יקומם (מיכה ב׳:ח׳) בשורק, לפי שהן דבר מרוחק.

ויהונתן הודיעו לדוד ואז בטח לבו ובא לפני שאול כפעם בפעם. והנה ענין שבועת שאול יראה שהיתה לאחת משתי סבות. אם שנתחרט מכוונתו הרעה וראה דברי יונתן טובים ונכוחים, ולכן עשה שבועה שלא יצוה עוד להרגו, אבל הכוונה הטובה ההיא לא התמידה עמו כי מיד חזר למשטמתו. ואם שעשאה כדי שיהונתן לא ידע כוונתו ויגידה לדוד לשיברח מלפניו ובזה לא יוכל עוד להכותו, ולכן עוד הונהו בדברים כדי שיגידם לדוד ויבטח לבו בהם ולא יברח, והותרה עם זה השאלה הרביעית:

ויבא יהונתן את דוד אל שאול – בספר אחד כתב יד נגררה האל״ף ונשאר לשאול ואין כן בשאר ספרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד ממקום מחבואו וַיַּגֶּד-לוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה ואת אשר נשבע אביו שלא להורגו, ואז בטח ליבו של דוד

אברבנאל.

, וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶת-דָּוִד֙ אֶל-שָׁא֔וּל, וַיְהִ֥י וחזר דוד להיות לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם כבעבר, מגיע אליו מפעם לפעם

אברבנאל.

: ס

(ח) ⁠וַתּ֥⁠וֹסֶף הַמִּ⁠לְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּ⁠צֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣⁠חֶם בַּפְּ⁠לִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤⁠ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣⁠ה גְ⁠דוֹלָ֔ה וַיָּ⁠נֻ֖סוּ מִפָּ⁠נָֽיו׃

And there was war again; and David went out, and fought with the Philistines, and slew them with a great slaughter; and they fled before him.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובות

וְאוֹסִיפוּ עַבְדֵי קְרָבָא לְמֶהֱוֵי וּנְפַק דָוִד וְאַגִיחַ קְרָבָא בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּמְחָא בְהוֹן מְחָא סַגִיאָה וְאַפִּיכוּ מִן קֳדָמוֹהִי.

(ח-ט) ותוסף המלחמה להיות וגו׳. זכר כאן השתדלות רביעי שעשה שאול להמית את דוד, והוא שקרה בתוספת המלחמה שיצא דוד ונלחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה, ושאול בראות הצלחתו חשב מחשבותיו שהיה רוח השם טובה ורצונו וחפצו על דוד להצליחו ורוח השם רעה אל שאול, רוצה לומר כוונת השם ורצונו היה רע כנגד שאול.

ותוסף המלחמה הנ״ל שנסבבה על ידי שכרת מאה ערלות פלשתים.

וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה

היא המלחמה שהתחילה ע״י שכרת דוד את ערלות הפלשתים, מלבי״ם (וכן ראה מלבי״ם בפרק יח לעיל פס׳ ל).

לִֽהְי֑וֹת בין הפלשתים לישראל, וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים, וַיַּ֤ךְ והיכה בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה, וַיָּנֻ֖סוּ וברחו פלשתים מִפָּנָֽיו:

(ט) וַתְּ⁠הִי֩ ר֨וּחַ יְהֹוָ֤הי״י֤⁠ ׀ ⁠רָעָה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וְ⁠הוּא֙ בְּ⁠בֵית֣וֹ יֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּ⁠יָד֑וֹ וְ⁠דָוִ֖ד מְ⁠נַגֵּ֥⁠ן בְּ⁠יָֽד׃

And an evil spirit from Hashem was upon Saul, and he sat in his house with his spear in his hand; and David was playing music with his hand.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובות

וּשְׁרַת רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתֵיהּ יָתִיב וּמוּרְנִיתָא בִּידֵיהּ וְדָוִד מְנַגֵן בְּיָד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ותהי וכו׳ ועל ידי כן התחדשה אצלו היראה שנית הגם שנשבע בל ימיתהו.

והוא בביתו יושב – רצה לומר שהיה עתה ב׳ הבדלים מן הפעם הראשון שרצה להכותו בחניתו (כנ״ל י״ח י׳),

א. ששם בא החנית לידו בעת שהיה דוד מנגן מכבר, כמ״ש שם ודוד מנגן כו׳ והחנית ביד שאול, ודוד לא הרגיש בו, אבל עתה היה החנית תחלה בידו ואחר כך ודוד מנגן, והרגיש דוד להשמר מפניו.

ב. ששם כתיב ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר שרצה להכותו בערמה על ידי שהטיל החנית הנה והנה שיראה כשוגג, אבל עתה.

ושאול בראותו את הצלחת דוד עלתה בו שוב המחשבה שהיה ה׳ עם דוד להצליחו כדי שיירש את המלוכה ממנו

אברבנאל, מלבי״ם.

, וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה | רָעָה֙ אֶל-שָׁא֔וּל

אברבנאל מבאר כי שאול במחשבותיו חשב כי כוונת השם ורצונו היה רע כנגדו.

, וְהוּא֙ שאול היה בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ, וְדָוִ֖ד היה בבית שאול מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד, והרגיש דוד בשאול ונשמר ממנו

מלבי״ם.

(י) וַיְבַקֵּ֨⁠שׁ שָׁא֜וּל לְ⁠הַכּ֤⁠וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּ⁠דָוִ֣ד וּבַקִּ֔⁠יר וַיִּ⁠פְטַר֙ מִפְּ⁠נֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥⁠ךְ אֶֽת⁠־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑⁠יר וְ⁠דָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּ⁠לֵ֖ט בַּלַּ֥⁠יְלָה הֽוּא׃

And Saul sought to smite David even to the wall with the spear; but he slipped away out of Saul's presence, and he smote the spear into the wall. And David fled and escaped that night.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּבְעָא שָׁאוּל לְמִימְחֵי בְּמוּרְנִיתָא בְּדָוִד וּלְמִבְרְזֵיהּ בְּכוֹתְלָא וְאִתְפַּטַר מִן קֳדָם שָׁאוּל וּקְבַע יַת מוּרְנִיתָא בְּכוֹתְלָא וְדָוִד עֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב בְּלֵילְיָא הַהוּא.

ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

להכות בחנית בדוד ובקיר – יש להסביר זאת כפי שמסבירים את ׳אכה בדוד ובקיר׳ (שמואל א׳ יח, יא), וכבר פירשתי זאת קודם לכן. ויפטר מפני שאול: הדרך הטובה ביותר לתרגם את המשפט הזה היא ׳הוא נטה מן הלהב שנורה וכך הרומח פגע בקיר׳. המילה ׳ויפטר׳ היא מאותו שורש כמו ׳כי לא פטר יהוידע את המחלוקות׳ (דה״י ב כג, ח), כלומר: הוא לא פטר אותם משירות, משום שהיה זקוק להם. ויך את החנית: המילה ׳את׳ כאן מופיעה בלי צורך, משום ש⁠[החנית] היא עושה הפעולה, וכבר הזכרתי מקרים דומים.

ויפטר מפני שאול – פתרון: וַישַמֵט מפניו כמו הנפטר מחבירו (בבלי ברכות ס״ד.).

ויפטר מפני שאול – נשמט ונפטר ממנו.

בדוד ובקיר – פירשתיו.

ויפטר – נסתלק מלפניו ונשמר מהחנית, והכה בקיר.

ויך את החנית בקיר – תקעו בקיר.

נס וימלט – פי׳ נס – באותה שעה לביתו, ונמלט בלילה ההוא, כמו שאמר כי הגידה לו אשתו מיכל כי אביה רוצה להמיתו בלילה.

ויפטר מפני שאול – פירוש: נשמט.

ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר – רוצה לומר: שנסתלק מלפניו בעת זרקו החנית להכות דוד והכה החנית בקיר ולא נגע בדוד והנה היה זה נס עצום כי עם היותו מנגן והיה משתדל שיהיה שירו משוער כראוי נסתלק מפניו אחר זריקתו החנית אליו, ולפי שנתברר לדוד כי כלתה הרעה מאת שאול להמיתו נס לביתו.

וכאשר התבודד במחשבה הזאת חם לבו בקרבו והטיל חניתו להכות את דוד, וכאשר ראה דוד הדבר הזה הבין שהיתה כוונת שאול רעה עליו ויברח וימלט ממנו בלילה.

וימלט בלילה הוא – ד׳ דסבירין ההוא וכתיבין הוא וסימנם בלשון ארמי שתה ודמך וקם וערק.

ויפטר – ענין השלוח ממקומו, וכן: כי לא פטר יהוידע (דברי הימים ב כ״ג:ח׳).

בדוד ובקיר – זרק החנית בכח, עד אשר תחלוף גוף דוד ותנעץ עוד בקיר, וכשנפטר מפניו, נעצה החנית בהקיר, כי נפטר מפניו אחר שיצאה החנית מתחת יד שאול.

בלילה הוא – לא נס מיד מבית המלך, רק חזר לביתו, ונס משם בלילה קודם הבקר.

ויבקש שאול להכות בחנית במתכוין בדוד ובקיר ודוד ראה ויפטר מפניו רצה לומר שהלך לביתו ויך את החנית בקיר תחת דוד (מה שאין כן בפעם הא׳ שנסב מפניו טרם הכה).

בחנית ובקיר – כמו אכנו נא בחנית ובארץ (למטה כ״ז:ח׳) החנית תדקור את דוד ותצנח בקיר.

ויך את החנית בקיר – ויך את הקיר לבדו ע״י החנית.

ומתוך מחשבה זו חם ליבו של שאול

אברבנאל.

וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ במתכוון

ולא כבפעם הראשונה בה רצה שאול להיראות כשוגג, מלבי״ם (וכן ראה מלבי״ם בפס׳ ט׳ לעיל).

ובחוזקה עד שתנעץ החנית

מצודת דוד.

בְּדָוִ֣ד וּלאחר שתעבור את גוף דוד תנעץ

מצודת דוד.

בַקִּ֔יר, ודוד ראה זאת

מלבי״ם.

, ובעת זריקת החנית

רלב״ג.

לאחר שהחנית כבר יצאה מיד שאול

מצודת דוד.

, וַיִּפְטַר֙ נשמט דוד

רי״ד. והלך לביתו, מלבי״ם.

מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל, ומרוב עוצמת הזריקה וַיַּ֥ךְ תקע שאול

רד״ק.

אֶֽת-הַחֲנִ֖ית וננעצה

מצודת דוד.

בַּקִּ֑יר, ובנס גדול לא פגעה בדוד

רלב״ג.

, וְדָוִ֛ד נָ֥ס ברח וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא לביתו

רד״ק, מצודת דוד.

, ושאול חשב שילך דוד לביתו לשכב עם אשתו

אברבנאל.

: פ

(יא) ⁠וַיִּ⁠שְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל⁠־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְ⁠שׇׁמְר֔וֹ וְ⁠לַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑⁠קֶר וַתַּגֵּ֣⁠ד לְ⁠דָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם⁠־אֵ֨י⁠נְ⁠ךָ֜ מְ⁠מַלֵּ֤⁠ט אֶֽת⁠־נַפְשְׁ⁠ךָ֙ הַלַּ֔⁠יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥⁠ה מוּמָֽת׃

And Saul sent messengers to David's house, to watch him, and to slay him in the morning. Michal, David's wife, told him, saying, "If you do not save your life tonight, tomorrow you shall be slain.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְוַת בֵּית דָוִד לְמִטְרֵיהּ וּלְמִקְטְלֵיהּ בְּצַפְרָא וְחַוִיאַת לְדָוִד מִיכַל אִתְּתֵיהּ לְמֵימַר אִם לֵיתָךְ מְשֵׁיזִיב יַת נַפְשָׁךְ בְּלֵילְיָא מְחָר אַתְּ מִתְקְטֵל.

וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו וגו׳ זה שאמר הכתוב לכן כה אמר אדני אלהים יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם וגו׳ (יחזקאל ה׳:ז׳). רבנין ורבי יהודה ברבי סימון. רבנין אמרין כרעים שבהם עשיתם וכטובים לא עשיתם אמר רבי יהודה ברבי סימון אפילו כרעים לא עשיתם. איזבל בת כומרין היא משלחת ואומרת לאליהו כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (מלכים א י״ט:ב׳). ופותחת לו פתח. והכא וישלח שאול מלאכים וגו׳ – הוי אפילו כרעים לא עשיתם.

אתה מומת – מן מת.

לשמרו ולהמיתו – לשמרו – שלא יצא מן הבית ויברח, ולהמיתו – בבקר, כי לא היה ממית אותו הלילה בפני בתו, אלא חשב שיביאוהו אליו בבקר וימיתוהו.

לשמרו ולהמיתו בבקר – רוצה לומר: לשמרו שלא יצא משם כדי שיוכלו להביא אותו אליו בבקר להמיתו על ידי אחד מעבדיו באופן שיתאמת שאול שכבר מת דוד ולזה לא צוה למלאכים ששלח אל בית דוד שימיתוהו כי ירא פן יעשה דוד עמהם בתחבולות למלט את נפשו בצד מה מן הצדדים עם שכבר רצה שאול לעשות זה בסתר כי חמס היה עושה להרוג את דוד על לא חמס בכפיו ולזה השתדל בתחלה להכותו בחנית בהיותו מנגן בידו לפניו שלא יתפרסם זה לזולתו וזה גם כן בעת היות רוח אלהים רע׳ מבעתו שאם יודע הדבר יהיה לשאול התנצלות מצד חליו או שיפילנו ביד פלשתים כי בזה לא יאשימנו אחד מן האנשים.

ושאול חשב שילך דוד לביתו לשכב עם אשתו וישלח מלאכים לשמור אותו בביתו להמיתו בבקר, ולא צוה לאנשים ההם להרגו בלילה בביתו כי חשש שיטה אותם בדברים ושערום יערים הוא, ולזה המתין עד אור הבקר להרגו בעצמו, ומיכל אשת דוד עם היותה בת שאול גלה את אזנו אם אינך ממלט את נפשך בעוד לילה ותשאר כאן עד יום מחר ימיתך אבי.

לשמרו – לבל יברח בלילה, ולהביאו אליו בבוקר לעמוד לפניו כמאז, בכדי להמיתו בתחבולה בהטלת חנית וכדומה, כי היה בוש בדבר להמיתו לעיני העם על לא חמס בכפו, ולזה ערום יערים כאלו עושה שלא מדעת.

השאלות:

למה לא שלח להרגו תיכף, ולמה שלח אחר כך מלאכים לקחת את דוד ולא שהראשונים ימיתוהו בעצמם?

וישלח שאול מלאכים על ידי כן מצא עליו עלילה לדונו כדין מורד במלכות על שנפטר ממנו בלא רשותו, ולמען יהיה לו כסות עינים שהרג בדין שלח תחלה מלאכים לשמרו, והיה בזה תחבולה גדולה, שאם ימיתהו תיכף על ידי המלאכים יאמרו כי הרגו בלא דין ומשפט, ואם לא היה שולח לשמרו, רק היה שולח להביאו בבקר, היו אומרים הלא לא ברח מפני המלך כי הלא ישב בביתו ולא נס בלילה, ולכן שלח לשמרו כל הלילה למען יאמר כי לכן לא ברח מביתו כי עכבוהו השומרים, וגם חשב אולי יעמוד נגד השומרים ויהי׳ דמו בראשו.

לשמרו ולהמיתו בבקר – דעת המתרגמים והמפרשים ששלחם בלילה שישמרו הבית וימתינו שם עד הבקר ואז יכנסו בבית וימיתוהו, ולמה המתין להמיתו עד הבקר ולא המיתו בלילה? ועוד לא הגיד לנו שהיו לבית חלונות מצד אחר כמו לבית רחב ביריחו ובעד אחד מהם ברח בלי שירגישו השומרים, ובודאי שאם היו לבית חלונות מצד אחר היה שאול שולח שומרים גם שם; לכך נראה לי ששאול לא שלח מלאכיו כי אם בבקר השכם, ובאישון לילה ברח דוד טרם בוא המלאכים, וכן הוא אומר (י״ד) וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד; ולשמרו ר״ל להמתין כשיצא מפתח ביתו, לשון לא תשמר על חטאתי (איוב י״ד:ט״ז).

ושאול היה בוש להרוג את דוד לעיני העם על לא חמס בכפו

מצודת דוד.

, וגם לא רצה להרוג אותו בפני בתו מיכל

רד״ק.

, לכן פעל בתחבולה גדולה

מלבי״ם.

, וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים שליחים אֶל-בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ לבל יברח בלילה

מצודת דוד.

, כדי שיוכל לדון אותו למחרת כדין מורד במלכות על אשר נפטר מהמלך ללא רשות, או שיעמוד נגד השומרים ויהיה דמו בראשו

מלבי״ם.

, וְכך לַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר בדין ומשפט

מלבי״ם.

או בתחבולה אחרת

מצודת דוד.

, וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ את המזימה לֵאמֹ֔ר ואמרה לו אִם-אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת-נַפְשְׁךָ֙ עוד הַלַּ֔יְלָה, מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת כי ימיתך אבי

ועל אף היותה בת שאול, לא הסתירה מבעלה את מזימת אביה, אברבנאל.

(יב) וַתֹּ֧⁠רֶד מִיכַ֛ל אֶת⁠־דָּוִ֖ד בְּ⁠עַ֣ד הַחַלּ֑⁠וֹן וַיֵּ֥⁠לֶךְ וַיִּ⁠בְרַ֖ח וַיִּמָּ⁠לֵֽט׃

So Michal let David down through the window; and he went, and fled, and escaped.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובות

וְשַׁלְשִׁלַת מִיכַל יַת דָוִד מִן חֲרַכָּא וַאֲזַל וַעֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב.

ותורד מיכל את דוד בעד החלון – היאך ברח דוד. ר׳ איבו ורבנן. רבי איבו אמר שני שערים היו לביתו של דוד אחד גדול ואחד קטן והאחד היה נעול ושמרו אותו מן השער הזה ויצא בשער האחר. ורבנן אמרין שער אחד היה לו ושמרו אותו מה עשתה מיכל שלשלה את דוד בחלון וברח, כיון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד אמרה להם מיכל שהוא חולה הלכו ואמרו לשאול, אמר להם הביאו את המטה בכאן הלכו והביאו את המטה אצלו והוא מוצא את התרפים בתוכה ואת העביט של עזים, התחיל כועס אמר לה כך רמית אותי והברחת את שונאי, אמרה לו השיאתני ללסטים אחד שכך אמר לי אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך ונתיראתי והברחתי אותו.

וישלח שאול מלאכים וגו׳ – זה שאמר הכתוב לכן כה אמר י״י יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם (יחזקאל ה׳:ז׳), רבנן ור׳ יודן בר סימון, רבנן אמרי כרעים שבהם עשיתם כטובים שבהם לא עשיתם. אמר רבי יודן ברבי סימון אפילו כרעים שבהם לא עשיתם. איזבל בת כומרים היתה משלחת ואומרת לאליהו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (מלכים א י״ט:ב׳). ופותחת לו פתח שיברח, ברם הכא וישלח שאול מלאכים אל בית דוד וגו׳ (שמואל א י״ט:י״א).

את התרפים – ניקורים של ברוקלי.

בעד החלון – כי דרך הפתח לא יוכל לצאת מפני השומרים, והיה לבית חלון מצד אחר שלא ראו אותו השומרים כשהורידתהו מן החלון.

ובדרש: והיאך ברח דוד? רבי אבו ורבי אבין, רבי אבו אמר: שני שערים היו לו לבית של דוד, אחד גדול ואחד קטן, ושמרו אותו מן השער הגדול, ויצא לו מן השער הקטן. ורבי אבין אמר: שער אחד לבד היה לו, ועמדו להם על השער, מה עשתה מיכל? שלשלה דוד בעד החלון.

בעד החלון – הנה השומרי׳ היו אצל הפתח שיכנסו בו לבית דוד והחלון היה בכותל אחר מהבית ומשם הורידה אותו מיכל כדי שימלט ולקחה התרפים ושמה אותם על המטה שידמה שיהיה שוכב במטה דוד, ונוד עשוי מעור עזים והיו בה שערות שמה מראשותיו להטעות הבאים שם וימששו המקום ההוא וידומה להם מפני השערות שיהיה שם דוד.

(יב-יג) השלשים ואחד הוא להודיע שראוי למי שיבקש תכלית מה שלא יקצר בהגעתו בכל הסבות אשר ישלם בהם התכלית ההוא ביותר שלם שבפנים ולזה תמצא שלא הספיק במיכל מאמר שהורידה דוד בעד החלון כדי שימלט מיד אביה בשיברח כי אולי יצוה המלך וירדפוהו וישיגוהו אבל חברה אל זה סבות אחרות והם שכבר שמה התרפים אל המטה וכביר העזים מראשותיו כדי שבבא עבדי שאול אליה תוכל לומר להם כי חולה הוא ויניחוהו זמן מה או אולי יתפייס שאול בזה ולא ישתדל עוד להרגו כי אז יראה כי אזלת יד ואולי י״י יגפנו או אולי יתחרט שאול על החמה הזאת ויניחהו ובין כך ובין כך יהיה פנאי לדוד לברוח ולהרחיק מהמקום ההוא בדרך שלא יפול ביד שאול וינצל ולזאת הסבה גם כן תמצא שלא הספיק ליהונתן במה שרצה לגלות לדוד אם דעת אביו להמיתו אלא אם לא שיתחקה עמו הענין ואחר כך יגלהו לדוד כי אולי לא ימצא דרך שיוכל לדבר בסוף עם דוד להודיע אליו תשובת אביו לו ולזה תמצא כי בפעם הראשונה יעץ יהונתן לדוד שיסתר בשדה אחד וישתדל יהונתן לדבר עם אביו בשדה ההוא בעצמו מענין דוד לבקש מלפניו כי לא ימיתהו בדרך שיוכל דוד לשמוע הדברים ההם ואם לא יוכל לדבר עמו במקום שישמע דוד דבריהם יקל ליהונתן ללכת במקום שנסתר בו דוד להסך את רגליו ואז יודיע לדוד כל כונת אביו ובפעם שנית לא הספיק ליהונתן זה כי ראה שאם היה אמת מה שספר לו דוד לא יוכל יהונתן לבטוח שלא יהרוג שאול כשיבטיח אותו שלא יהרגהו כי כבר הבטיחו על זה הענין תחלה ולזה התחכם יהונתן למצוא דרך יוכל בה להודיע לדוד כונת אביו מה היא ולזה עשה התחבולה מענין יריית החצים אשר יתבאר לנערו אם יצטרך דוד לברוח ולמלט את נפשו אם לא כי אולי לא ימצא דרך יוכל להודיע לדוד כונת שאול אביו מה היא ולזה עשה התחבולה מענין לבא אל דוד לדבר עמו מזה הענין ולזאת הסבה גם כן תמצא שהעלים דוד היותו בורח גם מאחימלך הכהן ואע״פ ששאל לו באלהים אם יצליח דרכו כי אולי אם יגלה לו זה יהיה סבה שיפול דוד ביד המלך ולזאת הסבה לא לקח דוד עמו אחד מאנשיו בברחו.

ולפי שהיו מלאכי שאול שומרים פתח הבית הורידתו מיכל בעד החלון שהיה לו מצד אחר ויברח וימלט.

בעד החלון – דרך החלון.

בעד החלון – והשומרים שמרו בהפתח שמצד האחר.

ויברח וימלט – ג׳ נרדפים הם, נוס ברח ונמלט, האדם נס מפני איש הרודף אחריו, בורח להציל עצמו מסכנה, וכיון שהוא במקום מבטחו אז הוא נמלט.

וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת-דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד דרך

מצודת ציון.

הַחַלּ֑וֹן כי דרך הפתח לא יכול היה לצאת מפני השומרים

רד״ק, מצודת דוד.

, והחלון היה מצד אחר שלא ראו אותו השומרים כשהורידה אותו מן החלון

רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד. ובדרש, והיאך ברח דוד? ר׳ איבו ורבנן, רבי איבו אמר שני שערים היו לביתו של דוד אחד גדול ואחד קטן, והאחד היה נעול ושמרו אותו מן השער הזה ויצא בשער האחר, ורבנן אמרין שער אחד היה לו ושמרו אותו, מה עשתה מיכל שלשלה את דוד בחלון וברח, כיון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד, אמרה להם מיכל שהוא חולה, הלכו ואמרו לשאול, אמר להם הביאו את המטה בכאן, הלכו והביאו את המטה אצלו והוא מוצא את התרפים בתוכה ואת העביט של עזים, התחיל כועס, אמר לה כך רמית אותי והברחת את שונאי, אמרה לו השיאתני ללסטים אחד שכך אמר לי אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך ונתיראתי והברחתי אותו, רד״ק, ילקוט שמעוני.

, וַיֵּ֥לֶךְ דוד וַיִּבְרַ֖ח משם וַיִּמָּלֵֽט

אלשיך מבאר שבתחילה הלך דוד עד שער העיר כדי שלא ירגישו בו, ולאחר צאתו מן העיר נמלט בריצה.

(יג) וַתִּקַּ֨⁠ח מִיכַ֜ל אֶת⁠־הַתְּ⁠רָפִ֗ים וַתָּ֙⁠שֶׂם֙ אֶל⁠־הַמִּטָּ֔⁠ה וְ⁠אֵת֙ כְּ⁠בִ֣יר הָעִזִּ֔⁠ים שָׂ֖מָה מְ⁠רַאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּ⁠כַ֖ס בַּבָּֽ⁠גֶד׃

And Michal took the teraphim, and laid it on the bed, and put a quilt of goats' hair at its head, and covered it with a garment.

תרגום יונתןמדרש שמואלר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּנְסִיבַת מִיכַל יַת צַלְמָנַיָא וְשַׁוִיאַת עַל עַרְסָא וְיַת נוֹדָא דְעִזָא שַׁוִיאַת אִסָדוֹהִי וְכַסִיאַת בִּלְבוּשָׁא.

ותקח מיכל את התרפים ותשם על המטה וגו׳. תני בשם ר׳ איבו ניקודים של ברוקלי.

ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

ותקח מיכל את התרפים – אין ספק שמשמעות המילה ׳תרפים׳ היא פסל ששמים עליו בגדים כאילו הוא דמות [אדם] [...] וזהו ריבוי שאין לו צורת יחיד. ואת כביר עזים שמה מראשותיו: תרגמו זאת ׳כרית עזים׳, ומצאנו מילה זאת במשקל אחר ׳ויקח את המכבר ויטבל במים׳ (מל״ב ח, טו).⁠

השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 32.

אלו שני שמות שהשורש שלהם כ.ב.ר., ואין שלישי להם במקרא.

ותקח מיכל – כדי שלא יבינו שברח וירדפו אחריו.

את התרפים – עשויים בדמות גוף אדם.

כביר העזים – עור מופשט שלם כחמת, פלוציל בלעז.

שמה מראשותיו – לפי שאין לתרפים שיער, וזה דומה לשיער אדם.

Michal took. So that they would not realize that he fled, and pursue him.

A manlike figure. Made in the likeness of a human body.

A goatskin. A hide skinned in one piece, like a skin bottle. Flocele in Old French.

She put…at its head. Because the manlike figure has no hair, and this resembles human hair.

ואת כביר העזים – נרתק של עזים, עור של עזים הנפשט שלם.

התרפים – מפורש כבר בלבן. ותימה כבר ממש כי מה לה אצל התרפים אך לא היו לשם אמנה. ושמא תאמר נשאלין היו בהם שנאמר כי התרפים דברו און (זכריה י׳:ב׳), שמא כדי להציל נפש דוד היתה נשאלת בהן מפני פקוח נפש, כי יש להבין שהיו מסתירין ממנה עצת רע שלא תגלה את אזן בעלה.

ונראה לי מה שאמרו חכמינו ודורש אל המתים (דברים י״ח:י״א) זה המעלה בגלגולת הוא בתרפים שהן משימין הראש בבור.

ואת כביר העזים – תרגומו: נודא דעזיא, עור מופשט שלם כמין נוד.

שמה – ניגונו לעיל לשעבר.

מראשתיו – לפי שאין לתרפים שער, וזה דומה לשער האדם.

את התרפים – תרגומו: צלמניא, והם עשויים בדמות גוף האדם, לפיכך שמה אותם במטה שידמה דוד שוכב שם, ובמקום ראשו שמה כביר העזים, שידמה כשער ראש האדם.

ופי׳ כביר עזים: כר עשוי משער העזים.

ויונתן תרגם: נודא דעזיא. וכן אמר במדרש: ונתנה נוד יין תחת דוד על המטה, ר״ל נוד מעור העזים, והיה השיער למעלה, לפיכך שמה אותו במקום ראשו.

וענין התרפים – יש מפרשים כי הם עבודת גילולים, כמו התרפים אשר ללבן שגנבתם רחל (בראשית ל״א:י״ט), ולבן עובד עבודת גילולים היה, כמו שאמר לה: למה גנבת את אלהי (בראשית ל״א:ל׳). וחלילה חלילה שהיה בבית דוד עבודת גילולים.

ויש אומרים שהוא כלי הנחשת העשוי לדעת חלקי השעות, ויראו בהם העתידות במשפט המזלות. וזה יתכן בדבר לבן, אבל בדבר מיכל הוא קשה לפרש למה שמה אותם במטה מקום דוד, ואותו הכלי אינו בתכונה הזאת.

והחכם ראב״ע זכרו לברכה כתב כי התרפים הם על צורת בן אדם, והיא עשויה לקבל כח עליונים, והעד שהתרפים כן התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד.

ותקח מיכל את התרפים ותשם אל המטה – מצאה תרפים ושמה שם, כדי לומר לאביה כי דוד מצאם והם הגידו לו כי אתה רוצה להורגו ובעבור זה ברח, שלא יאמר לה שאול כי את

כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218: ״אתה״.

הגדת לו הסוד וברח.

ואת כביר העזים שמה מראשותיו – פירוש: שמה נוד של עזים מראשותיו מפני שלתרפים אין להם שיער וכדי שייראו התרפים כמו אדם השוכב על המיטה עשתה כן, שסברה בליבה כשאומר חולה הוא ויבואו ויגעו בו יגידו לשאול ויניחוהו, ואם לא יניחוהו אז אומר כי ברח על פי התרפים שהגידו לו, ותרגומו: נודא דעזיא.

ותקח מיכל – כ״ז עשתה כדי שיתמהמהו עבדי שאול בבואם הביתה, ויהיה זמן לדוד להתרחק בברחו.

ואחר זה כסתה בבגד כביר העזים להורות כי כסה דוד ראשו לשמרו מהקרירו׳ בעת השינה עם שזה יהיה סבה שלא יתרא׳ להם שלא יהיה אחר במטה דוד אם לא אחר שיגלו זה ובין כך ובין כך יתכן שימלט דוד ויתרחק ואחשב שעשתה זה מיכל שאם ישכימו בבקר לקרא לה שתפתח להם תוכל לדחותם בשתראה להם שהוא במטה ותאמר להם שהוא חולה כדי שיהיה לדוד מהפנאי יותר להתרחק, והנה עם כל זה צוה שאול שיעלוהו אליו במטה אשר הוא בה לחשקו בהריגתו והביאו המלאכים את המטה אשר היה בה דוד לפי מחשבתם וכאשר היתה המטה אצל שאול נתברר לו כי לא היה שם דוד אך היו התרפים אל המטה והיה כביר העזים למראשות התרפים. והנה התרפים היו על צורת בן אדם נעשית בשעות ידועות אצלם והיו חושבים שהצורה ההיא תעורר הכח הדמיוני בדרך שיהיה מתבודד מבין כחות שאר הנפש בדרך שיקבל כח עליון כמנהגו והיה שומע הדמיון קול נמוך מגיד העתידות לפי מחשבתם וכבר נכנס בהודעה הזאת מהחסרון מה שכבר העירונו עליו בפי׳ אמרו ואון ותרפים הפצר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג-יד) וכאשר שלח שאול לקחת את דוד להביאו אליו להרגו השיבה מיכל שהיה חולה ולא היה יכול ללכת שמה, ותשם את התרפים במקומו ואת כביר העזים שמה מראשותיו, באופן שהיה דומה שדוד היה שוכב בתוך המטה, והיו נראים שערות במראשות המטה דומה לראש אדם, וענין התרפים תרגם יונתן צלמניא, וחשבו המפרשים שהיו כתרפי לבן העשוים לניחוש או לעבודה זרה. והוא זר מאד שימצא דבר עבודה זרה או ניחוש שגם כן מיוחס לעבודה זרה בבית דוד. וראב״ע כתב שהם על צורת בני אדם לקבל כח העליונים, והוא כלי עשוי מנחשת כפי חלוקת השעות ויראו בהם הדברים כמשפט המזלות, והם הנקראים מאזיקא״ש. ואני אחשוב שהתרפים בכלל הם כצורת אדם, מהם נעשים לעבודה זרה, ומהם להוריד השפע מהעליונים, ומהם לדעת השעות מהיום, ומהם היו הנעשים על צורת אדם ידוע ודומה אליו בתוארו וצורתו, והיו עושים הנשים זה על צורת בעליהן כדי שיהיה תמיד תוארו לנגד עיניהן מרוב אהבתם אותו, ומזה המין האחרון היו התרפים אשר למיכל בצורת דוד לאהבתה את דוד מאד ולא היה בהם צד עון, ולכן שמה אותם במקומו כי היו כדמותו: וכביר העזים היה כר עשוי משער העזים. ובמדרש (עיין רד״ק) אמרו שהיו נאד יין תחת דוד על המטה והיה שער הנוד למעלה, ועשתה מיכל התחבולה הזאת כדי שיהיה לדוד זמן ללכת ולהתרחק משם בעוד שהיו הולכים ושבים אל אביו, וכל זה היה לגודל אהבתה אותו, ועל כן דרשו עליה במדרש תהלים (מזמור נ״ט) מצא אשה מצא טוב. ואין ספק ששאול שמח לבו ויגל כבודו כאשר ידע שהיה דוד במטה חולה, בחשבו שלא יוכל לברוח משם וצווה שיעלו אותו במטה להמיתו, וכאשר חפשו המטה מצאו התרפים וכביר העזים ויודע הרמאות שעשתה מיכל, ולכן שאול אביה גער בה למה רמתהו? והיא השיבתו שלא עשתה זה כי אם בפחדה מדוד, שאמר לה שימית אותה אם תגיד הדבר. הנה סיפר בזה ששאול דמה להרוג דוד בידו ובחניתו פעמים והוא מין אחד מההשתדלות אשר בקש להרגו, ושנית בידי פלשתים במוהר מאה הערלות, ושלישית ביד יהונתן בנו ועבדיו, ורביעית על ידי מיכל בתו בביתם, וחמשית במה ששלח אחריו לניות ברמה ללוקחו שיזכור אחר זה. והבן כי כל הפעמים שהיה מתעורר שאול להרוג את דוד לא היה כי אם בראותו מצליח ומשכיל בדבר מה אשר יעשה, ואז היה מחשב בזה ובעתתו רוח רעה, ובכל הדברים האלה לא נתנו השם להרע את דוד:

התרפים – הם העשויים בצורת אדם, מהם לעבודה זרה, ומהם לצורת אדם ידוע, והנשים היו עושות על צורת בעליהן, להסתכל בתארו מרוב האהבה.

כביר העזים – תרגם יונתן: נודא דעיזא.

מראשותיו – מלשון ראש.

שמה מראשותיו – עם כי כסתה הראש, חששה פן ימששו ממעל וידעו כי תרפים הם כי אין בהם שער, ולזה שמה מראשותיו נאד מעור העזים והשער ממעל, להטעות את הבאים למשש, ועשתה עוד התחבולות ההם, למען לא ירדפו אחריו, ובהתמהמהם יתרחק למלט נפשו.

ותכס – כסתה את הראש ממעל, כאלו עשתה לשמרו מן הצנה וכדומה, ולמען לא יראו שתרפים הוא.

ותקח מיכל כדי שתאמר להמלאכים כי חולה הוא ויתעכב הדבר וימצא עת להתרחק.

מראשתיו – הכנוי לשון יחיד, א״כ תרפים אף על פי שהוא לשון רבים צריך לפרשו לשון יחיד, ונראה לי לומר שתרפים אלו שבבית דוד לא היו כתרפים של לבן שהיו עבודה זרה או ניחוש, או כתרפים של מיכה להגיד עתידות, רק היו צלמים לנוי ואחד מהם לקחה מיכל ושמה אל המטה, (ועיין מה שכתבתי על שרש מלת תרפים בשופטים י״ז:ה׳).

כביר – מלשון כברה, מעשה רשת או סריגות ככברה, ושרש כבר ע״י שנוי אותיות מתחלפות, גבל, מגבלת תעשה אתם מעשה עבת (תצוה) מעשה קליעה.

וכדי שלא יבינו שברח דוד וירדפו אחריו

רש״י.

, וַתִּקַּ֨ח לקחה מִיכַ֜ל אֶת-הַתְּרָפִ֗ים העשויים בדמות גוף האדם

רש״י. וענין התרפים תרגם יונתן צלמניא, וחשבו המפרשים שהיו כתרפי לבן העשוים לניחוש או לעבודה זרה, והוא זר מאד וחלילה שימצא בבית דוד דבר עבודה זרה או ניחוש. וראב״ע כתב שהם על צורת בני אדם לקבל כח העליונים, והוא כלי עשוי מנחושת כפי חלוקת השעות ויראו בהם הדברים כמשפט המזלות, והם הנקראים מאזיקא״ש. רד״ק, אברבנאל, וכעין זה ביאר רלב״ג בפס׳ טז. ואברבנאל מבאר כי לדעתו התרפים בכלל הם כצורת אדם, מהם נעשים לעבודה זרה, ומהם להוריד השפע מהעליונים, ומהם לדעת השעות מהיום, ומהם היו הנעשים על צורת אדם ידוע ודומה אליו בתוארו וצורתו, והיו עושים הנשים זה על צורת בעליהן כדי שיהיה תמיד תוארו לנגד עיניהן מרוב אהבתם אותו, ומזה המין האחרון היו התרפים אשר למיכל בצורת דוד לאהבתה את דוד מאד ולא היה בהם צד עוון, ולכן שמה אותם במקומו כי היו כדמותו, וכל זה היה לגודל אהבתה אותו, ועל כן דרשו עליה במדרש תהלים (מזמור נ״ט) ״מצא אשה מצא טוב״, וכן פירש מצודת ציון. ור״י קרא ביאר שמשום פיקוח נפש שאלה בהם.

, וַתָּ֙שֶׂם֙ ושמה את התרפים

אֶל על

רד״ק ומצודת ציון בפס׳ טז להלן.

-הַמִּטָּ֔ה, וְאֵת֙ כְּבִ֣יר כר עשוי משער

רד״ק. ויש מפרשים נוד, תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג, רי״ד, מצודת ציון.

הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו בצד הראש

מצודת ציון.

, שידמה כשער ראש האדם

רד״ק, לפי שאין לתרפים שיער, וזה דומה לשיער אדם, רש״י, רלב״ג, רי״ד, ר״י קרא, מצודת דוד.

וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד את הראש ממעל, כאילו לשומרו מהקרירות

רלב״ג, רי״ד, מצודת דוד.

: ס

(יד) ⁠וַיִּ⁠שְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת⁠־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖⁠אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא׃

And when Saul sent messengers to take David, she said, "He is sick.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְמִדְבַּר יַת דָוִד וַאֲמַרַת שְׁכִיב מְרַע הוּא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וישלח – בבקר שלח אחריו לעמוד לפניו כמאז.

וישלח כי פקודת הראשונים לא היתה רק לשמרו, וגם חשב אם ירצו לקחתו יעמוד נגדם ומצד זה יתחייב מיתה בדין.

וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל בבוקר

מצודת דוד.

מַלְאָכִ֖ים שליחים אחרים

כי פקודת הראשונים לא היתה רק לשמרו, וגם חשב שאם ירצו לקחתו יעמוד נגדם ומצד זה יתחייב מיתה בדין, מלבי״ם.

לָקַ֣חַת אֶת-דָּוִ֑ד כדי שימשיך להיות לפני המלך כמאז

מצודת דוד.

, וַתֹּ֖אמֶר להם מיכל כי חֹלֶ֥ה הֽוּא: פ

(טו) ⁠וַיִּ⁠שְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת⁠־הַמַּ⁠לְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת⁠־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛⁠ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ׃

And Saul sent the messengers to see David, saying, "Bring him up to me in the bed, that I may slay him.⁠"

תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּשְׁלַח שָׁאוּל יַת אִזְגַדַיָא לְמִסְעַד יַת דָוִד לְמֵימַר אַסִיקוּ יָתֵיהּ בְּעַרְסָא לְוָתִי לְמִקְטְלֵיהּ.

לראות – רוצה לומר לבקרו, וכן תרגומו: למסעד, וכמו כן תרגם על: ׳לראות את יורם וגו׳ כי חולה הוא׳ (מלכים ב ח׳:כ״ט), אבל בכל מקום מתרגם ׳למחזי׳.

לראות את דוד לאמר – רצה לומר: שיאמרו שהולכים לבקרו ולראותו, כי שאול חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו, ולזה אמר העלו וכו׳, כאומר הלא תראו שאיננו חולה, ולזה העלו אותו להמיתו לעיני העם, כי מעתה הוא חייב מיתה על שהתל בי.

לראות את דוד שאם אינו חולה הוא מורד במה שעשה עצמו חולה, ואם חולה הוא באמת יעליל עליו כי לכן לא ברח כי חליו עכבו ובין כך וכך אמר העלו אותו במטה אלי להמיתו.

וַיִּשְׁלַ֤ח וכאשר שלח שָׁאוּל֙ אֶת-הַמַּלְאָכִ֔ים השליחים הללו לִרְא֥וֹת לבקר

מצודת ציון, מצודת דוד.

אֶת-דָּוִ֖ד, שלח אותם כי חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו

מצודת דוד.

, לֵאמֹ֑ר ולכן אמר להם

מצודת דוד.

הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י ותראו שאינו חולה, ומעתה שהתל בי הוא חייב מיתה, לכן העלו אותו

מצודת דוד.

לַהֲמִתֽוֹ לעיני העם

מצודת דוד, ומלבי״ם מבאר כי גם אם היה מתברר לשאול שדוד היה חולה, היה מעליל עליו שאול כי בגלל חוליו לא ברח למרות שתכנן לברוח ממנו, ולכן עדיין יהיה חייב מיתה.

(טז) וַיָּ⁠בֹ֙אוּ֙ הַמַּ⁠לְאָכִ֔ים וְ⁠הִנֵּ֥⁠ה הַתְּ⁠רָפִ֖ים אֶל⁠־הַמִּטָּ֑⁠ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖⁠ים מְ⁠רַאֲשֹׁתָֽיו׃

And when the messengers came in, behold, the teraphim was in the bed, with the quilt of goats' hair at its head.

תרגום יונתןרד״קמצודת ציוןמקראות שלובות

וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא וְהָא צַלְמָנַיָא עַל עַרְסָא וְנוֹדָא דְעִזָא אִסָדוֹהִי.

אל המטה – כמו: על המטה, וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).

אל המטה – כמו על המטה, וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).

וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים השליחים עם המיטה אצל שאול

רלב״ג בפס׳ יג לעיל.

וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל- על

רד״ק, מצודת ציון.

הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר

ראה לעיל בפס׳ יג.

הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו בצד הראש

מצודת ציון בפס׳ יג לעיל.

(יז) ⁠וַיֹּ֨⁠אמֶר שָׁא֜וּל אֶל⁠־מִיכַ֗ל לָ֤מָּ⁠ה כָּ֙כָה֙ רִמִּ⁠יתִ֔נִי וַתְּ⁠שַׁלְּ⁠חִ֥י אֶת⁠־אֹיְ⁠בִ֖י וַיִּמָּ⁠לֵ֑ט וַתֹּ֤⁠אמֶר מִיכַל֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל הוּא⁠־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּ⁠חִ֖נִישַׁלְּחִ֖נִי =ל,ש1,ק ומסורת-א,ל וטברנית (חי"ת בחיריק), וכמו כן במ"ג דפוס ונציה ובדפוסים וקורן, וכך הכריעו ברויאר ומג"ה.
• א!=שַׁלְּחֵ֖נִי (חי"ת בצירה); רואים שתי נקודות באופן ברור בכתר, אמנם הנקודה הימנית קצת מטושטשת ואולי בגלל זה ציין ברויאר שיש ספק. לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ׃

And Saul said to Michal, "Why have you deceived me thus, and let my enemy go, that he has escaped?⁠" And Michal answered Saul, "He said to me, 'Let me go; why should I kill you?'"

תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קראמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַאֲמַר שָׁאוּל לְמִיכַל לְמָא כְּדֵין שַׁקַרְתְּ בִּי וְשַׁלַחְתְּ יַת בְּעֵיל דְבָבִי וְאִשְׁתֵּיזִיב וַאֲמַרַת מִיכַל לְשָׁאוּל הוּא אֲמַר לִי שַׁלְחֵנִי לְמָה אֶקְטְלִנָךְ.

ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני וגו׳ כתיב הששי יתרעם לעגלה אשת (דברי הימים א ג׳:ג׳) דוד. למה נקראת עגלה. אמר רבי יהודה ברבי סימון על שפעתה כעגלה ומתה. ורבנין אמרי על שפעתה לפניו ואמרה לו אבא לא היה לך להשיאני לאדם בעולם אלא ללסטים שלך השיאתני שלף חרבו עלי ואמר לי אם אין אתה משלחני הריני ממיתך.

הוא אמר אלי וגו׳ – אתה מסרתני ביד לסטים אחד, שלף חרבו עלי עד ששלחתיו.

He said to me… You delivered me into the hands of a bandit.⁠

She placed the blame for Dovid’s escape on Shaul.

He drew his sword at me until I let him leave.

ותשלחי את אויבי – שלא תפסתו והיא השיבה אותו אני אחזתיו והוא אמר אלי שלחני כלומר הניחני ואם לאו אמיתך.

למה אמיתך – שינת מפני השלום, ואמרה לו אתה פשעת, מסרתני ביד לסטים, שלף חרבו עלי עד ששלחתיו.

למה – רפי, וכן ניגון מפני א׳ של א׳ח׳ה׳ע׳. אבל למה רמיתני דגש לפי שאין הר׳ מן אותיות של א׳ח׳ה׳ע׳.

למה ככה רִמִיתִנִי. בס״א רִמִיתָנִי בקמץ התי״ו ולא יתכן שהמסרא מעידה רִמִיתָנִי ב׳ הלא ברחל (בראשית כ״ט) ואתה שאול (שמואל א כ״ח).

למה אמיתך – מלרע ורפי כמשפט כשיבא על אותיות אה״ע.

למה ככה רמיתני – וחוזר ומפרש כי שלחת את אויבי, ואמרת חולה הוא, למען ימלט בעוד התמהמהנו, ולמה הרבית לרמות אותי כל כך.

הוא אמר אלי – ולא מעצמי שלחתיו, כי הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך בעבור זה, והייתי אם כן אנוסה בדבר, וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא, להסתיר הדבר ובהאריך הזמן תנוח החמה.

למה ככה שאל אותה שתי שאלות,

א. על ששלחה אותו בעד החלון ועל זה תוכל להתנצל שברח מעצמו,

ב. שאל למה ככה רמיתני בהתרפים שעל ידי כן היה לו עת להתרחק ומזה נודע כי ותשלחי את איבי – בעד החלון ועל ידי שרמתיני בהתרפים וימלט, ותאמר וכו׳ הוא אמר אלי רצה לומר אמרה, שברח מעצמו, והוא צוה לה שלחני למה אמיתך – רצה לומר שתעשה התחבולה מהרמיה עם התרפים שעל ידי כן תשלחני בל ירדפו אחרי, ואם לא תעשה זאת אמיתך לעת מצוא, ויראתי מלשנות פקודתו.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל-מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי בתרפים שעל ידי זה היה לו זמן להימלט

מלבי״ם.

, וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת-אֹיְבִ֖י דרך החלון

מלבי״ם.

, וכשהגיעו השליחים אמרת כי הוא חולה

מצודת דוד.

וַיִּמָּלֵ֑ט למען ימלט בעוד אנחנו התמהמהנו, ולמה הרבית לרמות אותי כל כך?!⁠

מצודת דוד.

וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל-שָׁא֔וּל אתה מסרתני ביד לסטים אחד! הוא שלף חרבו עלי

רש״י, מהר״י קרא.

וְהוּא-אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ בעבור זה?! ואם כן אנוסה הייתי בדבר, וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא להסתיר הדבר, ובהאריך הזמן תנוח החמה

מצודת דוד.

, ועוד שהוא אמר לי לעשות את הרמאות עם התרפים ואיים כי אם לא אעשה זאת ימית אותי לעת מצוא, ויראתי מלשנות פקודתו

מלבי״ם.

(יח) וְ⁠דָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּ⁠לֵ֗ט וַיָּ⁠בֹ֤א אֶל⁠־שְׁ⁠מוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּ⁠ד⁠־ל֔וֹ אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה⁠־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤⁠לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁ⁠ב֖וּ [בְּ⁠נָיֽוֹת] (בנוית)⁠[בְּנָיֽוֹת] (בנוית) א-כתיב=בְּנָויֹֽת׃

Now David fled, and escaped, and came to Samuel to Ramah, and he told him all that Saul had done to him. And he and Samuel went and dwelled in Naioth.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וְדָוִד עֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב וַאֲתָא לְוַת שְׁמוּאֵל לְרָמָתָא וְחַוֵי לֵיהּ יַת כָּל דִי עֲבַד לֵיהּ שָׁאוּל וַאֲזַל הוּא וּשְׁמוּאֵל וִיתִיבוּ בְּבֵית אוּלְפָנָא.

ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה וגו׳ – רבי הונא בשם רבי יוסי אמר באותה הלילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק למד למאה שנה.

ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל – ר׳ הונא ברבי יוסי אמר אותה הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה.

וילך הוא ושמואל וישבו בניות – (ברמה) (כתוב ברמז כ״ד).

בניות – תרגומו: בבית אולפנא.

ניות – שם מקום.

(יח-יט) וישבו בניות – נכתב הוי״ו קודם היו״ד, ובקרי היו״ד קודם הוי״ו. והכתיב והקרי שוים בענין, תהיה היו״ד קודם הוי״ו או הוי״ו קודם היו״ד אחד הוא. והוא מלשון נוה.

והיה המקום הזה הנקרא ניות בעיר הנקראת רמה, לפיכך אמר: בניות ברמה, מניות ברמה (שמואל א כ׳:א׳) – כלומר אשר ברמה. או היה זה המקום חוץ לעיר הנקראת רמה, קרוב לה בגבולה, ואמר: ברמה – כמו: ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה׳:י״ג). וזה הנכון, לפיכך אמר: וילך הוא ושמואל וישבו בניות.

והיה זה המקום מקום לבני הנביאים שהיו יושבים שם ולומדים לפני שמואל. וכן תירגם יונתן: בית אולפנא.

ורבותינו ז״ל אמרו: מה עניין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, כלומר בבית המקדש, כלומר באיזה מקום יהיה.

וישבו בניות – אמרו שהיה בית מדרש לנביאים אצל עיר הרמה שהיה יושב בה שמואל.

ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל. זכר הכתוב שדוד בא אל שמואל והגיד לו את כל דרכי שאול ועסקיו בכל הארבעה דרכים אשר כבר עשה להרגו, ועשה זה דוד לפי ששאול היה נמשח על ידי שמואל ודוד גם כן נמשח על ידו והיה שמואל נביא אלהים, והלך דוד אליו לזעוק ממה שהיה שאול עושה נגדו ולבקש ממנו עצה ותנחומין, ושיגיד לו ברוח נבואתו מה יעשה ואיך ימלט את נפשו, אחרי אשר האמין כי מהשם כל משפטו וכל מעשיו מושגחים, ואמר שהלך דוד ושמואל וישבו בניות, וזכר דוד ראשונה ושמואל אחריו לכבוד המלכות. וידמה שהיה ניות מקום סמוך לרמה והיה שם מושב בני הנביאים להיותו מקום מוכן להתבודדותם והלכו שם לבקש את דבר השם, וכן ת״י מדרשא דנביאייא. וחכמינו ז״ל אמרו במסכת זבחים (פרק ה׳ נ״ד ע״ב) מה ענין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבים ברמה ועוסקים בנויו של עולם, כלומר בבית המקדש באיזה מקום תבנה.

וישבו בנוית – בניות קרי וכן כתב רד״ק נכתב הוא״ו קודם היו״ד וקרי היו״ד קודם הוא״ו ע״כ. וכן מצאתי כל הכתובים בענין בספרים מדוייקים כ״י ובדפוסים קדמונים אבל בספרי הדפוס אחרונים יש חלופים אחרים ואין בהם ממש ובזבחים פקר איזהו מקומן דרש רבא מאי דכתיב וילך הוא ושמואל וישבו בניות וכתיב הנה דוד בניות ברמה וכי מה ענין ניות אצל רמה אלא יושבים ברמה ועוסקים בנויו של עולם פירש בבית המקדש (כלומר) באיזה מקום יהיה כן כתיב בפירש רד״ק אמנם בנוסח גמרתינו כתוב וישבו בנויות בשני ווי״ן והיו״ד באמצע. ונראה לעניות דעתי דרבא דריש קרא ומסורת כחדא דקרא היינו וא״ו קדים ליו״ד ומסורת יו״ד קדים לוא״ו והוי כאילו נכתב בנויות ובהכי מידריש שפיר ועוסקים בנויו של עולם דאי לאו תרי ואו״ין לא מצינן למימר בנויו ובמסורה רבתא במערכת אות וא״ו חשיב להו בהדי מלין דכתיב מוקדם מאוחר וחשיב לכולהו ב״מ תרי בתראי ולא ידענא טעמא.

בניות – שם מקום ברמה, הוכן למושב בני הנביאים.

השאלות:

למה אמר ג׳ פעמים שדוד נס וברח פסוק י׳ וי״ב וי״ח?

ודוד ברח וימלט רצה לומר על ידי העכובים האלה נמלט לגמרי (בפ׳ י׳ אמר ודוד נס וימלט, רצה לומר מבית שאול, ובפי״ב וילך ויברח וימלט, רצה לומר מיד השומרים, ופה אמר שנמלט לגמרי, ויש הבדל בין ניסה ובריחה, שהנס הוא אם רודפים אחריו, או שהסכנה קרובה וזה היה בהיותו אצל שאול, ואחר כך לא היה הסכנה הגדולה כל כך כתב ויברח).

וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט

מלבי״ם מבאר שלעיל דוד ברח מהשומרים, וכאן נמלט לגמרי.

וַיָּבֹ֤א אֶל-שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה אל הרמה, וַיַּ֨גֶּד-ל֔וֹ דוד

אברבנאל.

אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה-ל֖וֹ שָׁא֑וּל וביקש לקבל ממנו ממנו עצה ותנחומים, ושיגיד לו ברוח נבואתו מה יעשה ואיך ימלט את נפשו, שכן האמין דוד כי מה׳ כל משפטו וכל מעשיו מושגחים

אברבנאל.

, וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּנָֽיוֹת (בנוית כתיב

לכתיב ולקרי אותה משמעות, והוא מלשון נוה, רד״ק.

) הוא מקום הנמצא ברמה שהוכן למושב בני הנביאים

תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד. ורד״ק מביא ביאור נוסף שהיה זה מקום חוץ לעיר הנקראת רמה וקרוב לה, וכן משמע ממלבי״ם בפס׳ כב. ובמדרש ר׳ הונא ברבי יוסי אמר אותה הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה, ילקוט שמעוני. ורבותנו ז״ל אמרו (זבחים נד:) מה עניין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם כלומר בבית המקדש דהיינו באיזה מקום יהיה, רד״ק, אברבנאל.

(יט) וַיֻּגַּ֥⁠ד לְ⁠שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣⁠ה דָוִ֔ד [בְּ⁠נָי֖וֹת] (בנוית)⁠[בְּנָי֖וֹת] (בנוית) א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת בָּרָמָֽה׃

And it was told Saul, saying, "Behold, David is at Naioth in Ramah.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימקראות שלובות

וְאִתְחַוָא לְשָׁאוּל לְמֵימַר הָא דָוִד בְּבֵית אוּלְפָנָא בְּרָמָתָא.

בניות – בבית אולפנא.

In Nayos. In the house of study.⁠

Radak explains that נָיוֹת is derived from the word נָוֶה [=beauty], referring to the Beis Hamikdosh, which is the beauty of the world. They were sitting in Romoh engaged and seeking a location for the Beis Hamikdosh, the beauty of the world.

בנוית ברמה – רמה שם השכונה נויות מקום אחד ממקומי השכונה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

הנה דוד בניות ברמה – פירוש: רמה שם ההר, וניות שם מקום, ותרגומו: בבית אולפנא ברמתא.

(יט-כ) וכאשר שמע שאול שהיה דוד באותו מקום שלח מלאכים שם לקחת את דוד. וענין התנבאם כלם, ולמה לא חזרו אל שאול, חכמי הגוים פירשו ההתנבאות הנזכר כאן לשון שבח והלול, שהיו משבחים ומהללים לאל יתברך, מגזרת (ישעיה נ״ז נ״ט) ניב שפתים, אבל לא יסבול זה אמרו כאן הגם שאול בנביאים. וענינו אצלי שראה כל אחד מהמלאכים את להקת הנביאים, רוצה לומר את קבוצם, כי להקת הוא כמו קהלת במשמעו והוא הפוך, שהיו הם כלם נביאים, רוצה לומר מגידים העתיד להיות, והוא שימלוך דוד על כל ישראל ושלא ישליט האלהים אל שאול להמיתו, הנה כאשר ראו זה המלאכים וששמואל היה עומד עליהם ומקיים את דבריהם התנבאו המלאכים גם כן, ר״ל התחילו להתבודד ולחשב ונפלו בו ויתנבאו הם גם כן מה שיהיה, ר״ל שימלוך דוד על כל פנים, ומפני זה נמנעו מלקחת את דוד כי לא רצו לשלוח יד במשיח ה׳ ולא חזרו אל שאול כי יראו את ה׳ ומאסו בדברי שאול

הנה דוד בנוית – בניות קרי.

וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד נמצא בְּנָי֖וֹת (בנוית כתיב) אשר

ראה פס׳ יח לעיל.

בָּרָמָֽה:

(כ) וַיִּ⁠שְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת⁠־דָּוִד֒ וַיַּ֗⁠רְא אֶֽת⁠־לַהֲקַ֤ת הַנְּ⁠בִיאִים֙ נִבְּ⁠אִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖⁠ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּ⁠הִ֞י עַֽל⁠־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽ⁠תְנַבְּ⁠א֖וּ גַּם⁠־הֵֽמָּ⁠ה׃

And Saul sent messengers to take David; and when they saw the company of the prophets prophesying, and Samuel standing as head over them, the spirit of God came upon the messengers of Saul, and they also prophesied.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְמִדְבַּר יַת דָוִד וַחֲזוֹ יַת סִיעַת סַפְרַיָא מְשַׁבְּחִין וּשְׁמוּאֵל קָאֵים מַלִיף עִלַוֵיהוֹן וּשְׁרַת עַל אִזְגַדֵי שָׁאוּל רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן.

ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

את כל להקת הנביאים – יש אומרים שהמילה ׳להקת׳ היא סיכול אותיות של המילה ׳קהלת׳, כמו ׳שלמה׳ לעומת ׳שמלה׳, ׳כשב׳ לעומת ׳כבש׳. ייתכן גם שזוהי צורה חליפית עצמאית

צורה חליפית עצמאית – לגה׳. בתורת המילונאות הערבית המונח מציין צורה חליפית ונדירה יחסית, השונה מן הצורה השכיחה. לעתים הצורה החלופית אופיינית לדיאלקטים מסויימים בערבית הקדומה. אבן בלעם מתלבט האם ׳להקת׳ הוא סיכול אותיות של ׳קהלת׳, כלומר מקרה בודד שבו השתנה סדר העיצורים, או שמא הצורה ׳להקת׳ היא צורה שוות ערך ושוות מעמד לצורה ׳קהלת׳, אלא שהיא נפוצה פחות. ככלל, אבן בלעם ביקש למעט בשימוש הרעיון של סיכול אותיות. על גישתו לנושא זה ראו: פרץ (לעיל הערה 8), עמ׳ 404.

של ״קהלת יעקב״ (דברים לג, ד), והצורה איננה תוצאה של סיכול אותיות.

להקת – סיעת.

A group of. A company.⁠

The letters לַהֲקַת are transposed from קהלת [=a group or company]; קָהָל includes the entire group and חֶבֶל [Above 10:5] means only part of the group (Malbim).

להקת – סיעת.

ויש לומר מתיבות הפוכות, להקת קהלת.

נביאים – תרגומו משבחין משוררים וכן הרבה בדברי הימים לשון ניבא אצל משוררים.

נצב – תרגומו: מליף.

ויש לומר שעומד קבוע שם שאינו זז מהם.

וירא – הגדול שבמלאכי שאול. או כל אחד ואחד ממלאכי שאול.

להקת – כמו הפוך: קהלת.

ותרגומו: סיעת ספריא, ר״ל תלמידי חכמים, כי ת״ח נקראו סופרים.

נבאים – תרגומו: משבחין, כלומר היו אומרים שירות ותשבחות לאל ברוח הקדש. ואפשר שהיו מתנבאין נבואות עתידות קרובות בזמנם.

עמד נצב עליהם – עומד – שהיה עומד על רגליו. נצב – מלמד אותם, כמו: נצב על הקוצרים (רות ב׳:ה׳), וממונה עליהם להורות׳ מה יעשו. וכן: נצב על עבדי שאול (שמואל א כ״ב:ט׳) – גדול וממונה עליהם. וכן תירגם יונתן: קאים מליף עלויהון.

וירא את

כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41 חסר: ״את״.

להקת הנביאים נבאים – ראה כל אחד ממלאכי שאול את קהלת, והיא מלה הפוכה כמו שמלה שלמה.

להקת – הפוך מן קהלת וליחוד וכבוד הונח זה לקבוץ הנביאים בשם מיוחד, ואולם מאלה ההפוכים אשר בדברים הקלים תתעורר אל מה שתמצא מזה בדברים החמורים.

להקת הנביאים נבאי׳ – רוצה לומר: קהלת הנביאים מתנבאים דברים עתידים.

נצב עליהם – רוצה לומר: אצלם והנה זאת הנבואה היתה ממין רוח הקדש בהשתמש החושים על מנהגיהם וכאילו השפיע שמואל מן הרוח אשר עליו עליהם ונתנבאו מלאכי שאול הראשוני׳ והשניים והשלישים, וגם שאול נתנבא בבואו שם ופשיטות הבגדים ונפלו ערום היה מחוזק הדבקו׳ במושכלות עם שלא היו מרגישים בענינים הגופיים והתמיד זה לשאול כל היום ההוא וכל הלילה כדי שיוכל דוד להמלט אז מיד שאול.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

להקת – קבוצת, והוא הפוך ממלת קהלת, וכמו כבש כשב.

נצב עליהם – רוצה לומר ממונה עליהם להורותם דרכי הנבואה, כמו: הנצב על הקוצרים (רות ב׳:ה׳).

וירא – כל אחד מן המלאכים.

ושמואל עומד – ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעות שמואל.

ותהי – באמצעות הנביאים כלם, באה שפע הנבואה גם על המלאכים, ולא חששו מעתה לדברי שאול.

השאלות:

מדוע אמר עומד נצב כפל?

וירא את להקת הנביאים – פי׳ קהלת הנביאים כולם, (והם מן השרשים המתהפכים כמו כבש כשב שמלה שלמה, ויש הבדל בין להקת נביאים ובין חבל נביאים (למעלה י׳) שחבל הוא קצת מן הקהלה וחלק מהם),

ושמואל עומד נצב עליהם מבואר אצלי שיש הבדל בלשון בין עמידה ובין התיצבות, שעמידה הוא רק הפך הישיבה או השכיבה וההליכה, אבל ההתיצבות הוא העמידה שצריכה כח וחיזוק להיות נשאר על עמדו, כמו לפני גדול, לפני בעל ריבו, ובא גם כן על הממונה ומשגיח על דבר, כמו לנערו הנצב על הקוצרים (רות ב׳ ה׳) והנה כל הנביאים בעת חול עליהם הנבואה נפלו על פניהם ואיבריהם מתמוטטים מרוב החרדה, לבד שמואל היה גדול במעלתו בשני ענינים:

א. עומד על עמדו לא נופל על פניו,

ב. נצב עליהם ומשפיע עליהם שפע הנבואה הוא היה המקור שממנו שאבו, הוא היה הנר שממנו הודלקו נפשותיהם באור האלהי הגדול, והשפע הגדולה הזאת שהיתה שלימה בין מצד המשפיע שהיה עומד כנ״ל בין מצד המקבלים שהיה להקת הנביאים כולמו שלפי רוב הקהל האלהיים התרבה הקדושה וההארה, בין מצד הקשר שבין המשפיע והמקבלים שהיה נצב עליהם וממשיך מן המקור אל פלגיו, על ידי כן הודלקו גם הניצוצות הטמונות בנפשות מלאכי שאול ויתנבאו גם המה (במדרגה קטנה שזה גדר מתנבא בהתפעל כנ״ל סי׳ י״ח) ועל ידי כן לא פנו עוד אל אזהרת שאול לקחת את דוד.

להקת – קהלת יקהת (יקהת עמים, ויחי, ליקהת אם, משלי ל׳:י״ז) כולם משרש אחד ונהפכו אותיות שרשם.

ויתנבאו – שמואל היה נצב על תלמידיו ורוח ה׳ מעוררתם לדבר דברי חכמה ומוסר הנכנסים כ״כ בלב שומעיהם עד שמלאכי שאול חדלו משליחותם ונכנסו תוך דברי הנביאים, וגם שאול כששמע מה שקרה להם טרם ישמע גם הוא דברי שמואל ותלמידיו, הרגיש בעצמו שנוי והתחיל לדבר ביכולת ה׳ ובגדולתו עד בואו הרמתה, ושם פשט בגדיו ולבש אדרת שער המכסה בשרו רק במקצת כמשפט בני הנביאים המואסים בתענוגי העולם, וע״כ יצדק לומר עליו שנפל ערום.

וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ שליחים לָקַ֣חַת אֶת-דָּוִד֒, וַיַּ֗רְא כל אחד מן השליחים

רי״ד, מצודת דוד. או ניתן לבאר הגדול שבהם, רד״ק.

אֶֽת-לַהֲקַ֤ת סיעת

רש״י, מהר״י קרא, רד״ק.

הַנְּבִיאִים֙ כשהם נִבְּאִ֔ים מתנבאים דברים עתידים

רלב״ג.

, שימלוך דוד על כל ישראל ושלא יתן האלהים לשאול להמיתו

אברבנאל.

, וּשְׁמוּאֵ֕ל היה עֹמֵ֥ד על רגליו

רד״ק.

נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם להורותם מה יעשו

רד״ק, מצודת ציון.

, ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעותו

מצודת דוד, מלבי״ם.

, וַתְּהִ֞י עַֽל-מַלְאֲכֵ֤י שליחי שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים כי באמצעות כל הנביאים, באה שפע הנבואה גם על השליחים

מצודת דוד, מלבי״ם.

, וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם-הֵֽמָּה הם שימלוך דוד

אברבנאל.

ולא חששו מעתה לדברי שאול

מצודת דוד.

ולא חזרו אליו

אברבנאל.

(כא) וַיַּגִּ֣⁠דוּ לְ⁠שָׁא֗וּל וַיִּ⁠שְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽ⁠תְנַבְּ⁠א֖וּ גַּם⁠־הֵ֑מָּ⁠ה⁠ ⁠וַיֹּ֣⁠סֶף שָׁא֗וּל וַיִּ⁠שְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁ⁠לִשִׁ֔ים וַיִּֽ⁠תְנַבְּ⁠א֖וּ גַּם⁠־הֵֽמָּ⁠ה׃

And when it was told to Saul, he sent other messengers, and they also prophesied. And Saul sent messengers again the third time, and they also prophesied.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימקראות שלובות

וְחַוִיאוּ לְשָׁאוּל וּשְׁלַח אִזְגַדִין אוֹחֲרָנִין וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן וְאוֹסִיף שָׁאוּל וּשְׁלַח אִזְגַדִין תְּלִיתָאִין וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן.

שלשים – כמו שלישים, רבעים כמו רביעים.

וכן קרה למלאכים אחרים ששלח שאול שלשה פעמים

ויתנבאו גם המה ויסף שאול – אין ריוח באמצע כמו שהוא במקרא גדולה.

וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל את אשר ארע לשליחים, וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שליחים אֲחֵרִ֔ים, וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם-הֵ֑מָּה הם, ולא הביאו את דוד לשאול, וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שליחים שְׁלִשִׁ֔ים בפעם השלישית

מהר״י קרא.

, וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם-הֵֽמָּה הם, וגם הם לא הביאו את דוד לשאול:

(כב) וַיֵּ֨⁠לֶךְ גַּם⁠־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּ⁠בֹא֙ עַד⁠־בּ֤וֹר הַגָּ⁠דוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔⁠כוּ וַיִּ⁠שְׁאַ֣ל וַיֹּ֔⁠אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁ⁠מוּאֵ֖ל וְ⁠דָוִ֑ד וַיֹּ֕⁠אמֶר הִנֵּ֖⁠ה [בְּ⁠נָי֥וֹת] (בנוית)⁠[בְּנָי֥וֹת] (בנוית) א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת בָּרָמָֽה׃

Then also he went to Ramah, and came to the great cistern that is in Secu; and he asked and said, "Where are Samuel and David?⁠" And one said, "Behold, they are at Naioth in Ramah.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲזַל אַף הוּא לְרָמָתָא וַאֲתָא עַד גוּבָא רַבָּא דִי בְשֵׂכוּ וּשְׁאַל וַאֲמַר אֵיכֹא שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַאֲמַר הָא בְּבֵית אוּלְפָנָא בְּרָמָתָא.

בשכו – שם מקום.

ויאמר הנה בניות – אמר האומר.

בשכו – שם מקום, ובא בידיעה שלא כמנהג, וכמוה: בקרקר בסכות.

בור הגדול אשר בשכו – שם מקום.

(כב-כג) וכראות שאול שכל עבדיו נטו לאהבת דוד הלך הוא הרמתה וילך אל אותו מקום ניות ותהי עליו שם רוח אלהים. והבן שלא אמר בזה רוח אלהים רעה, לפי שזה יורה שחל עליו השפע הנבואיי ובעודו הולך בדרך היה תמיד מתבודד להגיע אליו הנבואה ולדעת מה יהיה בענין המלכות, וזהו וילך הלוך ויתנבא, שהוא ההשתדלות להנבא וההתבודדות אליו כמו שזכרתי. ובבואו לפני שמואל התפעל כל כך בראותו אותו שחם לבו בקרבו וקרע את בגדיו ויפשוט אותם ויפול ערום ארצה לפניו בהתנבאותו כל היום ההוא וכל הלילה, וכל זה לחוזק התפעלותו מהמדמה ולשוטטות מחשבתו בדבר ההוא אשר היה נוגע אל לבו כל כך עד שחל עליו רוח נבואיי, וזהו רוח אלהים הנזכר, עד שאמרו הרואים הגם שאול בנביאים? רוצה לומר שהגיע למעלת הנבואה הגמורה כנביאים היושבים שם בניות, ובהיותו שאול מתבודד ומתנבא בביטול החושים, ברח דוד משם והיה לו מקום וזמן להמלט, וילך אל יהונתן להגיד לו כל זה אשר לא היה יודע בו:

בשכו – השי״ן בסגול במקצת ספרים ובמקצת בצירי.

ויאמר הנה בנוית – י״ב דסבירין ויאמרו ועיין מה שכתבתי בסוף פרשת מטות.

הנה בנוית – בניות קרי.

איפה – כמו איה פה.

השאלות:

למה הלך הרמתה וכבר ידע שהוא בניות, וכן מדוע שאל בבור הגדול, ולמה אמר על כן יאמרו הגם שאול בנביאים, ולמעלה (סי׳ י׳) אמר שאמרו זה מפני נבואתו הראשונה, ועוד הגם הלא מלאכי שאול נבאו עתה ומדוע לא התפלאו עליהם?

וילך גם הוא הרמתה תחלה לא היה בדעתו ללכת לניות, כי חשב ששמואל ישוב בתוך כך הרמתה אל ביתו, וגם אין כבוד לפניו לבקש את דוד במקום הרואה, ורצה ללכת לרמה בחשבו שהנביא יבוא לקראתו, אולם כבואו עד בור הגדול שהיה באם הדרך בין רמה ובין ניות, חזר מדעתו, ושאל איפה שמואל ודוד אם ברמה או בניות.

בשכו – מקום בלי נודע ולפי התרגום הנקרא Vulgata הוא שוכה הנזכר סימן י״ז:א׳, ואי אפשר לומר כן, שניות ברמה הוא בשבט אפרים ושוכה בשבט יהודה על גבול ארץ פלשתים, ורב המקום ביניהם.

וכראות שאול שכל עבדיו נטו לאהבת דוד

אברבנאל.

, וַיֵּ֨לֶךְ גַּם-ה֜וּא הָרָמָ֗תָה אל הרמה

שבתחילה לא היה בדעתו ללכת לניות, כי חשב ששמואל ישוב הרמתה אל ביתו ויבוא לקראתו, וגם אין כבוד לפניו לבקש את דוד במקום הרואה, מלבי״ם.

, וַיָּבֹא֙ עַד-בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ במקום בשם שֶׂכוּ

רד״ק, ר״י קרא, רי״ד.

, וַיִּשְׁאַ֣ל שָׁם למקום הימצאות שמואל ודוד, וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד נמצאים? וַיֹּ֕אמֶר וענה לו העונה

כך משמע מרש״י.

הִנֵּ֖ה הם נמצאים בְּנָי֥וֹת (בנוית כתיב) אשר

ראה פס׳ יח לעיל.

בָּרָמָֽה:

(כג) וַיֵּ֣⁠לֶךְ שָׁ֔ם אֶל⁠־[נָי֖וֹת] (נוית)⁠[נָי֖וֹת] (נוית) א-כתיב=נָויֹ֖ת בָּרָמָ֑ה וַתְּ⁠הִי֩ עָלָ֨יו גַּם⁠־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤⁠לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּ⁠תְנַבֵּ֔⁠א עַד⁠־בֹּא֖וֹ [בְּ⁠נָי֥וֹת] (בנוית)⁠[בְּנָי֥וֹת] (בנוית) א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת בָּרָמָֽה׃

And he went there, to Naioth in Ramah; and the spirit of God came upon him also, and he went on and prophesied, until he came to Naioth in Ramah.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַאֲזַל לְתַמָן לְבֵית אוּלְפָנָא דִי בְרָמָתָא וּשְׁרַת עֲלוֹהִי אַף הוּא רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וַאֲזַל מֵיזַל וּמְשַׁבַּח עַד דַאֲתָא לְבֵית אוּלְפָנָא בְרָמָתָא.

ויתנבא – ומשבח.

ויתנבא – פירש לשון שטות. ולא נראה לי.

וילך שם – ובדרך היתה רוח אלהים, וילך הלוך ויתנבא עד בואו בניות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

אל נוית – ניות קרי.

בנוית – בניות קרי.

ותהי עליו – עודו בדרך.

וילך שם רצה לומר שם גמר בדעתו שלא ללכת לרמה רק לניות,

ותהי עליו ומאז שכיון דרכו אל מקום שמואל כבר חל עליו השפע מרחוק, ואמר הטעם גם הוא רצה לומר מצד שגם הוא מצד עצמו היה מוכן על השפע הזאת מכבר שכבר התנבא פעם א׳, לכן נמשך אליו המעין מרחוק מה שלא היה זה אצל מלאכי שאול שלא התנבאו עד בואו לפני שמואל.

וַיֵּ֣לֶךְ שאול שָׁ֔ם אֶל-נָי֖וֹת (נוית כתיב) אשר בָּרָמָ֑ה, ומאז שכיון דרכו אל מקום שמואל כבר חל עליו השפע מרחוק

מלבי״ם.

, ובעודו בדרך

רד״ק, מצודת דוד.

וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם

מלבי״ם מבאר ״גם הוא״ דהיינו שגם הוא מצד עצמו היה מוכן לשפע, שכבר התנבא פעם אחת.

-ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים, וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א והיה מתבודד שתגיע אליו הנבואה לדעת מה יהיה בענין המלכות

אברבנאל.

וזאת עַד-בֹּא֖וֹ בְּנָי֥וֹת (בנוית כתיב) אשר בָּרָמָֽה:

(כד) וַיִּ⁠פְשַׁ֨ט גַּם⁠־ה֜וּא בְּ⁠גָדָ֗יו וַיִּ⁠תְנַבֵּ֤⁠א גַם⁠־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁ⁠מוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣⁠ל עָרֹ֔ם כׇּל⁠־הַיּ֥⁠וֹם הַה֖וּא וְ⁠כׇל⁠־הַלָּ֑⁠יְלָה עַל⁠־כֵּן֙ יֹֽא⁠מְ⁠ר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּ⁠בִיאִֽם׃

And he also stripped off his clothes, and he also prophesied before Samuel, and he lay down naked all that day and all that night. Therefore they say, "Is Saul also among the prophets?⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וְאַשְׁלַח אַף הוּא לְבוּשׁוֹהִי וְשַׁבַּח אַף הוּא קֳדָם שְׁמוּאֵל וּנְפַל בִּרְשָׁן כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא עַל כֵּן יֵימְרוּן הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא.

ויפשט גם הוא בגדיו – בגדי מלכות, ללבוש בגדי התלמידים.

ויפול ערום – ונפל ברשן.⁠

בדפוסים נוסף כאן: ״תרגם יונתן: ונפל ערטילאי.⁠״

ובשם רבי מנחם ששמע מפי ערבי אחד: ברשן בלשון ערבי משוגע.

He too removed his garments. His royal garments, to put on his students' garments.

He fell down stripped. Targum Yonatan renders וּנְפַל בִּרְשַׁן 'and he fell naked.' And in the name of R. Menachem, who heard from an Arab, בִּרְשָׁן in Arabic [means] insane.

ויפשט גם הוא בגדיו – שלא רצה לישב בפני שמואל בבגדי מלכות ויפול ערום בלא דעתו, תרגום ונפל בַרְשַן ובלשון ערבי קורין לאדם שנטרפה דעתו ברשן.

ויפל ערום – הנה ערום מבגדי מלכות.

כל היום ההוא – כמו שנאמר לעיל ויפשט גם הוא בגדיו.

ונראה לי ויפל לשון ויפל אברם על פניו (בראשית י״ז:ג׳), נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ט״ז) שהיו נופלים על פניהן בשומעם הקול.

ותרגומו: ונפל בראשן.

ור׳ מנחם שמע מפי ערבי אחד שאמר בראשן משוגע בלשון ערבי.

ויפשט גם הוא בגדיו – מלמד שהנביאים האחרים פשטו בגדיהם, כי: גם הוא – לרבות.

וענין זה כי בבא הנבואה על האדם יתבטלו הרגשותיו, ויפול האדם, כמו שאומר בבלעם: נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ד׳), ואמר בדניאל: ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה (דניאל י׳:ט׳). ופעמים יקרה שיפשט בגדיו מפני רוב בטול הרגשותיו ומחשבותיו הנפשיות, וישאר בכח השכל לבדו.

ויפול ערום – תרגם: ונפל ברשן. ולא מצאתי לו חבר, ויש נוסחאות כתיב: ביישן.

על כן יאמרו הגם שאול בנביאים – כמו שאמר למעלה: על כן היתה למשל (שמואל א י׳:י״ב), ושם פרשנוהו.

ויפשט גם הוא את בגדיו – פירוש: כיון ששרתה עליו רוח הקודש פשט בגדי מלכותו שלא יעמוד בשררה ובגאוה ועמד ונתנבא לפני שמואל כאחד מתלמידיו.

ויפל ערום כל היום ההוא וכל הלילה – פירוש: נפל ערום מבגדי מלכותו ולבש כאחד מן התלמידים.

ויפשט גם הוא את בגדיו – הטעם בגדי המלחמה כמו שריון קשקשים והדומה לו, כי לא יוכל לשאתם בעת ההתבודדות העיוני, כ״ש בהתבודדות הנביאיי.

ואמרו ויפול ערום – ר״ל במעט לבוש, וכן כאשר הלך עבדי ישעיה ערום (ישעיהו כ׳:ג׳), ובאור כ״ז יותר ימצא בגביע.

ויפשט – פשט בגדי מלכות, להתדמות להנביאים במלבושיהם ובל יתגאה עליהם.

ויפול – נפל על פניו ארצה, וכמו שנאמר בדניאל [י׳:ט׳]: ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה.

ערום – רצה לומר: מן בגדי מלכות.

על כן יאמרו וכו׳ – כי בפעם הראשון שניבא בעת המלכו, לא נתחזק עדיין המשל בפי הבריות לומר הגם שאול בנביאים, וכשניבא שנית אז התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה, הגם שאול בנביאים.

ויפשט ועת בא לפני שמואל, גבר עליו השפע מאד עד פשט בגדי מלכות כי כשל כח הגוף משאתם עת לבשה נפשו מלכות אלהים,

ויתנבא גם הוא לפני שמואל במעלה יותר ממה שהתנבא בדרך, וזאת שנית שנפל ערום על פניו כל היום והלילה כי לא סר הרוח ממנו, מה שלא היה כן למלאכיו שהתנבאו רק לפרקים כברק הנוצץ ומתכסה על כן יאמרו רצה לומר בזה התחזק שנית המשל שהושם בפי כולם על כל המתנבא בלא הכנה, לאמר עליו הגם שאול בנביאים (כנ״ל ס׳ י׳) כי הגם שגם מלאכי שאול נבאו אחר שהיה זה רק שעה קטנה ורק לפני שמואל לא היה למשל, מה שאין כן שאול שנבא זמן ארוך יום ולילה וגם טרם הגיע אל הנביא, לכן רק הוא היה למשל לא זולתו.

הגם שאול בנביאים – גם מסיפור זה ראיה חותכת שכותב תחלת הספר לא כתב סימנים אלו, שסוף סימן ט״ו הוא אומר ששמואל לא יסף לראות את שאול עד יום מותו, וכאן ספר לנו שראהו עוד פעם אחרת (החכם פֿיליפפזאן אומר שכונת ולא יסף לראות שלא בא שמואל אל שאול לראותו), ובסימן יו״ד מספר לנו מקור משל הגם שאול בנביאים ממאורע אחר מובדל לגמרי מהמאורע המסופר כאן.

וכיון ששרתה עליו רוח הקודש לא רצה שאול לעמוד בשררה ובגאוה

רלב״ג.

, וַיִּפְשַׁ֨ט והסיר גַּם-ה֜וּא

מכאן מלמד שהנביאים האחרים גם פשטו בגדיהם, כי בבוא הנבואה על האדם יתבטלו הרגשותיו ויפול האדם, כמו שאומר בבלעם (במדבר כ״ד ד׳) ״נופל וגלוי עינים״, ואמר בדניאל (דניאל י׳ ט׳) ״ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה״, ופעמים יקרה שהמתנבא יפשוט בגדיו מפני רוב ביטול הרגשותיו ומחשבותיו הנפשיות וישאר בכח השכל לבדו, רד״ק.

בְּגָדָ֗יו את בגדי המלכות, ולבש בגדי התלמידים

רש״י.

, וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם-הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כאחד מתלמידיו

רי״ד.

, וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם מבגדי מלכותו

רי״ד, מצודת דוד, ור״י קרא ביאר ויפול ערום, בלא דעתו. ויונתן תרגם ״ברשן״ פירוש ערטילאי, דהיינו ערום כפשוטו, ובשם רבי מנחם ששמע מפי ערבי אחד ״ברשן״ בלשון ערבי משוגע, רש״י.

כָּל-הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל-הַלָּ֑יְלָה, ושאלו ״הגם שאול בנביאים?⁠״ שהגיע למעלת הנבואה הגמורה כנביאים היושבים שם בניות

אברבנאל.

, וְעַל-כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה

רד״ק. כי בפעם הראשונה שניבא בעת המלכו, לא נתחזק עדיין המשל בפי הבריות לומר ״הגם שאול בנביאים״, וכשניבא שנית אז התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה, ״הגם שאול בנביאים״?, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שרק הוא נעשה למשל מפני שניבא זמן ארוך לילה ויום.

, ״הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם?⁠״, ובהיותו שאול מתבודד ומתנבא בביטול החושים, ברח דוד משם והיה לו מקום וזמן להימלט, וילך אל יהונתן לספר לו את הדברים

אברבנאל.

: פ

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון